בג"ץ 8527/01 הלן ניקולאי נ. מדינת ישראל

במסגרת הסדר-טיעון הורשעה המערערת, על-יסוד הודאתה, בעבירות של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה וגניבה.

על-פי כתב-האישום, שבעובדותיו הודתה, נכנסה המערערת בשלוש הזדמנויות נפרדות לדירותיהם של קשישים, באמתלת-שווא, שכנעה אותם לשתות עימה משקה חם, שלתוכו הכניסה חומר מרדים, ומשנרדמו גנבה דברי-ערך שמצאה בדירותיהם.

בעברה של המערערת הרשעה קודמת בשל מעשה דומה, שבגינו נדונה לעונש של שישה חודשי מאסר על-תנאי בלבד. הפעם הטיל עליה בית-המשפט המחוזי חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, והפעיל באורח מצטבר את עונש המאסר על-תנאי, כך שהמערערת מרצה היום עונש של שלוש וחצי שנות מאסר.

בערעור על חומרת העונש הטעים הסניגור, עורך-הדין ישראל קליין, אשר טען בשם המערערת כל אשר ניתן היה לטעון, כי היא אֵם לשתי ילדות קטנות, הקשורות אליה מאוד, והסובלות כיום מן הפרידה מאימן; וכי לא היה מקום, לנוכח נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של המערערת, להפעיל את עונש המאסר באורח מצטבר. עוד טען הסניגור, כי העונש כולו אינו מאוזן וכי ראוי על-כן להקל בו, ולמצער לדחות את הדיון למשך מספר חודשים כבקשת שירות-המבחן, המציע להגיש תסקיר-משלים בדבר אפשרות שיקומה של המערערת מחוץ לכלא בפיקוח שירות-המבחן.

לא נוכל לקבל טענות אלו.

העונש שהוטל על המערערת הולם את חומרת מעשיה, אף לנוכח נסיבותיה האישיות והמשפחתיות והתקופה שהייתה נתונה במעצר-בית. כאמור, המערערת פיתחה דפוס התנהגות פלילי אף מבלי לתת את דעתה לאפשרות סיכון חייהם של קורבנותיה הקשישים על-ידי השקייתם בסם מרדים, ואף עונש המאסר על-תנאי שהוטל עליה לא הרתיעהּ.

הערעור נדחה איפוא.