בג"ץ 8538/13 אלמז מוחמטזיאנוב נ. פרקליטות מחוז תל אביב

לפניי בקשה מטעם העותר לפסיקת הוצאות.

עניינה של העתירה – בקשתו של העותר להעבירו לרוסיה, מדינת אזרחותו, על-מנת שיישא שם ביתרת עונש המאסר שהושת עליו. לאחר הגשת העתירה עדכנו המשיבים (ביום 21.2.2014) כי הוחלט להביא את בקשתו של העותר לבחינה מחדש על-ידי המשיבים 4-3. ביום 6.4.2014 הוגשה הודעת עדכון נוספת, שלפיה המשיבים 4-3 החליטו לאשר את בקשתו של העותר , וכי המשיבה 2 תפנה בהקדם לרשויות ברוסיה בבקשה מתאימה. פנייה כזו אכן נעשתה (ראו הודעה מעדכנת מיום 25.6.2014), וביום 13.7.2014 הודיע העותר כי אינו מתנגד למחיקת ההליך. בהמשך לכך, הורה כבוד הרשם לובינסקי (ביום 17.7.2014) על מחיקת העתירה, ואפשר לעותר להגיש בקשה לפסיקת הוצאות. כך עשה העותר, והמשיבים מצדם הגישו תגובה שבה הותירו את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

כאמור, המשיבים אינם חולקים על התקיימות התנאים לפסיקת הוצאות במקרים מסוג זה (ראו בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217). ואכן – התנאים מתקיימים בענייננו. בפרט, אין טענה כי התנהלותו של העותר לקתה בשיהוי או באי-מיצוי הליכים, ואין מחלוקת כי הגשת העתירה קידמה את עניינו של העותר והביאה לבחינת עניינו מחדש ולקבלת מלוא הסעד שביקש.

אציין, כי לא הובאו נתונים לגבי הוצאות ושכר טרחה ששולמו בפועל, וכי עניינו של העותר בא אל פתרונו ללא צורך בהתדיינות מ מוש כת (ובלי שהתקיים דיון לפני הרכב).

לאור כלל נסיבות העניין, ראיתי לחייב את המשיבים בתשלום הוצאות לעותר (לרבות שכר טרחת עורך-דין) בסך של 4,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.