בג"ץ 8548/96 פרידה יחיאל נ. סהר חברה ישראלית לבטוח בע"מ

השופט ת' אור :

1.עובדות המקרה שבפנינו אינן שנויות במחלוקת. המבקש הינו נהג משאית במפעל לייצור בלוקים. ביום 6.11.92 החנה המבקש את המשאית בחצר המפעל, על מנת שיעשה בה תיקון כלשהו, וירד ממנה. זמן קצר אחר כך נזקק המבקש למצית סיגריות אשר הושאר במשאית. המבקש חזר למשאית, נטל את המצית, וברדתו מתא הנהג במדרגות המשאית מעד ונפגע. האם מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ( להלן: חוק הפיצויים )?

2.בית משפט השלום קבע כי לא היתה זו תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים, מן הטעם ש"השימוש ברכב מנועי" לא נעשה "למטרות תחבורה". בית המשפט המחוזי, שדן בערעור אשר הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום, דחה את הערעור מטעמים דומים. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שבפנינו לרשות ערעור, אשר הוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

3.הגדרת "תאונת דרכים" אשר בסעיף 1 לחוק הפיצויים כוללת את ההגדרה הבסיסית, על פיה תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". כן כוללת ההגדרה מספר חזקות חלוטות מרבות. חזקות אלה כוללות שלושה סוגים של מאורעות אשר בהתקיימם יחשב המקרה לתאונת דרכים, על אף שאין הם ממלאים אחר תנאי ההגדרה הבסיסית. הסיפא של הסעיף כוללת חזקה חלוטה ממעטת, על פיה בהתקיים הנסיבות האמורות בה, אין המאורע מהווה תאונת דרכים, על אף שהוא עונה על הגדרת תאונת דרכים (לניתוח מובנה של הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, ראו רע"א עוזר נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ , דינים עליון מד' 563 - להלן: עניין עוזר ).

לחזקות החלוטות המרבות ולחזקה החלוטה הממעטת אין כל נפקות לנושא הדיון בפנינו. ענייננו בהגדרה הבסיסית ובדרישה הנכללת בה שהמאורע יהיה עקב שימוש ברכב ל מ ט ר ו ת ת ח ב ו ר ה. אין מחלוקת שלמבקש נגרם נזק בתאונה. גם אין מחלוקת שהוא עשה בנסיבות המקרה "שימוש" ברכב. הדבר עולה מהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפיצויים. על פי הגדרה זו, כולל שימוש ברכב מנועי גם "כניסה לתוכו או ירידה ממנו". אך האם שימושו של המבקש ברכב היה בנסיבות המקרה למטרות תחבורה? זו השאלה העומדת במוקד המחלוקת בין הצדדים.

4.על פי ההגדרה הבסיסית, הדרישה ל"שימוש" ברכב, והדרישה כי השימוש יעשה "למטרות תחבורה", הן שתי דרישות נפרדות ומצטברות. לפיכך, העובדה כי אין חולק שבמקרה דנן מדובר ב"שימוש" ברכב מנועי, אינה מלמדת כי השימוש נעשה "למטרות תחבורה". על כך נאמר בעניין עוזר, בפיסקה 22 לפסק דינו של חברי הנשיא כי:

"... על השופט לבחון את קיומם של שבעת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית: (1) מאורע; (2) נגרם; (3) לאדם נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6) רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד המרכיבים הללו אינו מתקיים - ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיים - משמע שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית".

אין די בכך, אם כן, שהתאונה ארעה עקב "שימוש" ברכב כדי שהתאונה תחשב תאונת דרכים.

5.בעבר הרחיב בית משפט זה את הפרשנות שניתנה לחוק הפיצויים, כאשר אימץ את "המבחן היעודי", לצורך הכרעה בשאלה האם נעשה "שימוש ברכב מנועי" (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון, חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מג(2) 844). גישה זו הביאה להרחבת קשת המקרים אשר נחשבו "תאונת דרכים". בתיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, בו הוחלפה הגדרת "תאונת דרכים", דחה המחוקק את "המבחן היעודי" שאומץ בפסיקה, ואימץ את "המבחן התעבורתי". מבחן זה מתמקד בשאלה האם הסיכון שהתממש הוא "סיכון תעבורתי", היינו, האם מדובר בסיכון הקשור באופן הדוק לפעולה תעבורתית. אף שהמחוקק לא היה עקבי באימוץ מבחן זה - כמבואר בעניין עוזר - ברור כי לכך התכוון בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", היא ההגדרה החלה על ענייננו. להגדרה בסיסית זו נוספו המילים "למטרות תחבורה", המצביעות בברור על החלת המבחן התעבורתי. כך נאמר בעניין זה בעניין עוזר (בפסקה 29 לפסק הדין):

"ביסוד ההגדרה הבסיסית מונח העיקרון כי השימוש ברכב אשר גרם לנזק הגוף צריך להיות 'למטרות תחבורה'. זהו הביטוי (המפורש) למבחן התעבורתי. בכך נדחה 'המבחן היעודי' אשר שלט בחוק הפיצויים מאז חקיקתו. באימוצו של המבחן התעבורתי ביקש תיקון מספר 8 לשנות מן הדין הקודם ומהמבחן היעודי שאומץ במסגרתו...

המבחן התעבורתי ('למטרות תחבורה') מכוון כלפי השאלה, האם השימוש שנעשה ברכב הוא בגדריו של סיכון תעבורתי. על פי גישה זו יעודו של כלי הרכב לענין חוק פיצויים - והדבר עולה גם מהגדרת הביטוי 'רכב' - הוא לשמש לתחבורה יבשתית. סיכון זה יוצר מעצם טבעו, סיכון תעבורתי. כל שימוש ברכב הגורם נזק גוף והנופל לגדריו של סיכון תעבורתי זה הוא 'למטרות תחבורה'".

על דברים דומים חזר בית משפט זה בעניין ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ (דינים עליון מד' 553). בפסקה 11 של פסק הדין נאמר:

"האם התאונה בה ניזוק המערער באה עקב פעולה ברכב מנועי 'למטרות תחבורה'? על היקף פריסתו של הדיבור 'למטרות תחבורה' עמדנו בפסק דיננו ברע"א 8061/95 הנ"ל. ציינו כי שימוש הוא 'למטרות תחבורה' אם הוא בגדריו של סיכון תעבורתי אשר יעודו התעבורתי של הרכב גורם. בכך באה לידי ביטוי אחת התכליות העיקריות המונחות ביסוד תיקון מספר 8, ושעניינה החלפת המבחן היעודי - אשר שלט בפרשנותו של חוק הפיצויים עד לתיקון מספר 8 - במבחן התעבורתי".

ברוח זו נכתב בדברי ההסבר להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מספר 8), התש"ן1989- (ה"ח 1962 התש"ן, בעמוד 31) ( להלן: הצעת החוק ), כדלקמן:

"הפירוש האמור ל'שימוש ברכב' (שאומץ בע"א 358/83 שולמן נ' ציון , פ"ד מב(2) 844 - ת"א) מרחיב את תחולתו של החוק הרבה מעבר למטרות שלשמן חוקק, והוא מטיל עול כבד על ציבור הנהגים החייב בתשלום פרמיה גם עבור ביטוח פגיעות שאינן קשורות לסיכון תחבורתי. גם בועדת הכספים של הכנסת נמתחה לא אחת ביקורת חריפה על הנטיות להרחבת תחומי חוק זה מעבר למה שנתכוון המחוקק ב1975-, דבר הפוגע באיזון העדין של מימון עלותו באמצעות פרמיות המוטלות על ציבור בעלי הרכב" (בעמוד 32).

מן הראוי כי דברי הסבר אלה בהצעת החוק, דברים אשר נכתבו בעקבות הפרשנות המרחיבה שניתנה לחוק הפיצויים על ידי שימוש ב"מבחן היעודי", יעמדו לנגד עינינו, בבואנו לפרש את החוק לאחר תיקון מספר 8. במיוחד, שמדובר בפרשנות הוראה בחוק אשר הוחל בה המבחן התעבורתי במפורש.

6.פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו.

ברוח זו יש להבין את הדברים שנאמרו בעניין עוזר, בהתייחס למהותו של שימוש ברכב ולדרישה הבסיסית שהשימוש יהיה למטרות תחבורה:

"עלינו להתאים את מהותם של השימושים העיקריים ושימושי הלוואי לפרטי ההגדרה של הדיבור 'שימוש' ולמבחן התעבורתי המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית. בדרך זו נוכל לקיים את האחדות וההרמוניה החקיקתית הנדרשת בפרשנות תכליתית ראויה" (ראו בפיסקה 31).

על סמך האמור לעיל, ניתן לקבוע שהגישה הפרשנית לפיה יש לפרש את הביטוי "למטרות תחבורה" באופן מרחיב, כך שיתיחס גם לפעולות פריפריאליות הקשורות לכלי רכב, אשר אינן קשורות בשימוש ברכב לצרכי תעבורה, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מספר 8. משמעותה של גישה מרחיבה זו היא החזרת ה"מבחן היעודי" בדלת האחורית, בניגוד לתכלית אשר עמדה ביסוד תיקון מספר 8.

7.בענייננו, מעד המבקש בעת שירד מן המשאית, זמן קצר לאחר שעלה אליה בכדי ליטול ממנה מצית. הוא לא נכנס בהזדמנות זו אל הרכב כדי לעשות בו שימוש כלשהו למטרות תחבורה. הוא עלה אליו רק משום שהיה בו אותה שעה מצית, בו ביקש לעשות שימוש. העלייה אל הרכב והירידה ממנו, אף כי אלה מהווים שימוש בו במובן חוק הפיצויים, לא נעשו למטרות תחבורה. הם לא היו קשורים לסיכון ברכב ככלי תחבורה. פגיעתו של המבקש ארעה, על כן, עקב התממשות סיכון שאינו סיכון תעבורתי. העובדה כי המבקש נפל ממדרגותיו של רכב דווקא היא אקראית, ואין בה לשנות מטיב הסיכון שהתממש, אשר לא היה סיכון תעבורתי. לפיכך, אין בה כדי להקנות לנפגע זכות לפיצוי במסגרת חוק הפיצויים.

8.באת כוחו של המבקש עמדה על הקושי הראייתי הכרוך בהבחנה בין עלייה לרכב "למטרות תחבורה", הנכנסת בגדרה של "תאונת דרכים", לבין עלייה לרכב שלא למטרות תחבורה, אשר לא תחשב ל"תאונת דרכים", והזהירה מפני הזקקות, כלשונה, "לאבחנות דקות דקיקות".

אפשר כי חשש מעין זה עמד בבסיסה של הצעת החוק האמורה, אשר לפיה כניסה לרכב וירידה ממנו לא נכללו במסגרת ההגדרה של "שימוש ברכב". בהצעת החוק, הוצע לצמצם את הגדרה של "שימוש ברכב" "למקרים שבהם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורתיות בלבד - לפי תורת 'הסיכון התחבורתי' המקובלת כיום במרבית ארצות אירופה, היינו לפגיעות שארעו באקראי עקב הסעת הרכב או החנייתו או כתוצאה מהדרדרות רכב שלא הוחנה כראוי".

עם זאת, תיקון מספר 8 לחוק, אשר התקבל בסופו של דבר, סטה מהצעת החוק במספר עניינים. בין השאר, שונתה ההגדרה המוצעת של "שימוש ברכב מנועי", וכיום היא כוללת גם כניסה לרכב או יציאה ממנו. המסקנה המתחייבת משינוי זה, היא שעל פי החוק מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב כניסה לרכב מנועי, או יציאה ממנו, עשוי להחשב בנסיבות מתאימות, "תאונת דרכים".

אך, כאמור, החוק גם קבע בהגדרה הבסיסית תנאי נוסף כדי שמאורע כזה יחשב תאונת דרכים: השימוש כאמור ברכב - עלייה או ירידה ממנו - חייב להיות למטרות תחבורה. לפיכך, כאשר מוכיח נפגע, לדוגמה, כי נגרם לו נזק עקב עלייה לרכב על מנת להסיעו, או לבצע בו כל פעולה למטרות תחבורה, או עקב ירידה ממנו בסיומה של נסיעה - יכלל המאורע בו נפגע במסגרת תאונת דרכים. לא כן, כאשר מתברר שעלייה לרכב או הירידה ממנו לא היו קשורים כלל לשימוש תעבורתי ברכב.

9.אכן, הבחנות דקות, המעוררות קשיים ראיתיים ביישומן, אינן רצויות. הכרעה בשאלה מה היתה מטרת העלייה לרכב תהיה לעיתים לא קלה. היא תהיה כרוכה לא אחת בקשיי הוכחה ובשאלות של מהימנות. אך קשיים כאלה אינם מצדיקים סטייה מהוראות החוק. כשם שבית המשפט יודע לבור את דרכו בעניינים רבים אחרים כדי לקבוע את התשתית העובדתית הצריכה לעניין, כך ידע לפעול בבואו להחליט בדבר הנסיבות הנוגעות לעלייה לרכב ולירידה ממנו.

התוצאה היא, שהערעור נדחה. המבקש ישלם למשיבות הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.