בג"ץ 8549/06 חצ'יק ארוטיוניאן נ. משרד הפנים,מינהל האוכלוסין

השופט א' רובינשטיין:

א.העותר, אזרח זר יליד 1949, נישא לאזרחית ישראלית ב"נישואי פרגואי" בשנת 2000. ביום 18.2.2002 קיבל העותר לראשונה אשרת שהייה מסוג א/5, וזו הוארכה מספר פעמים. ביום 29.7.05 סירב המשיב להאריך את תוקף האשרה, בקובעו כי ביום 28.8.05 התיר בית המשפט לענייני משפחה את קשר הנישואין בין העותר ואשתו הישראלית. כלפי החלטה זו, שלא צורפה לעתירה, מכוונת העתירה שלפנינו. ביסוד העתירה עומדת הטענה שלפי הנוהל המדורג (לגבי תנאיו וחוקיותו ראו בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728; בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים , פ"ד נ(5) 950) היה זכאי העותר לאשרה מסוג א/5 כבר בחודש יוני 2001, ולאזרחות ישראלית ביוני 2005, בטרם הותרו הנישואין. נטען כי אילו היה המשיב נוהג לפי הנוהל המדורג, לא היתה נשללת מהעותר זכותו לאזרחות ישראלית. עוד נטען כי בעקבות הגשת הבקשה לאזרחות ישראלית איבד העותר את זכאותו לאזרחות לטבית - שם חי כל חייו הבוגרים, ונגזר עליו לעבור לרוסיה "בה אין לו דבר וחצי דבר".

ב.דין העתירה להידחות. עתירה זהה הוגשה ביום 15.3.06 (בג"צ 2391/06), ונדחתה על הסף ביום 31.5.06 (השופטים גרוניס, נאור וחיות). בית המשפט קבע כי העתירה לוקה בשיהוי, כי אין כל תיעוד שהעותר הגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית במועד הנטען, וכן כי כבר בחודש יוני 2005 - בטרם חלוף תקופת ארבע השנים של ההסדר המדורג לשיטת העותר, נמסר לו כי לא תיענה בקשתו לקבלת אזרחות. ביחס לשיקולים הומניטריים, נקבע כי פתוחה " הדרך בפניו להגיש בקשה לקבלת רשיון ישיבה בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, על-בסיס שיקולים הומניטאריים ככל שהנסיבות מצדיקות זאת". העותר לא נקט ככל הנראה פעולה בערוץ זה.

ג.העתירה שלפנינו אינה מוסיפה על העתירה הקודמת; העותר עצמו מציין כי "עתירה זו הנה חידוש של העתירה הראשונה". אכן נטען כי העתירה מוגשת "בעילה אחרת", אך דומה כי אמירה זו אינה מלווה בטיעון מהותי חדש. עוד השיג העותר על העובדה שעתירתו נדחתה ללא קבלת עמדת המשיב, אך המותב הקודם לא סבר בנסיבות כי יש צורך בכך על פי החומר; בהיעדר חומר חדש, אין מקום להכביר טרחה והוצאות. העותר ציין שאם עתירתו תידחה יפנה לועדת חריגים הפועלת במסגרת המשיב ויבקש קיצור למפרע של ההליך המדורג, באופן שתוכר זכאותו לפני מועד התרת הנישואין. כמובן אין בידינו להביע עמדה ביחס לאפיק זה לגופו, וכבר הוזכר האפיק ההומניטרי שצוין בפסק הדין הקודם, שגם לגביו לא נוסיף.

ד.אין בידינו להיעתר לעתירה.