בג"ץ 8579/03 חיים יודוביץ בע'מ נ. רשות הפיתוח ע'י מינהל מקרקעי ישראל

השופט א' גרוניס:

1.ענינה של העתירה בבקשת העותרת שהמשיב ירכוש ממנה וירשום על שמו חלקים מסוימים בחלקה הנמצאת בגוש 6783 (להלן - הגוש) בעיר חולון.

2.במועדים שונים בתחילת שנות ה-70 של המאה שעברה, רכשה העותרת, ביחד עם אחרים, בעלות בחלקות 1 ו-2 בשלמותן וחלק מסוים מחלקה 3, הכל בגדרו של הגוש. בשנת 1973 נחתם חוזה בין המשיב לבין העותרת ושותפיה, לפיו רכש המשיב מחצית מחלקה 1 וכן חלקות נוספות שהיו בבעלות המוכרים. התמורה כללה סכום כסף וכן חלקות אחרות בגוש. בשנת 1979 הגישו העותרת ושותפיה תביעה לפירוק השיתוף בחלקה 1. בית משפט השלום ציווה על פירוק השיתוף על דרך מכירה פומבית. המשיב לא היה מעוניין ברכישה. בעקבות זאת רכשה העותרת מן המשיב את מחציתה של חלקה 1, היא המחצית שנמכרה על ידה למשיב בשנת 1973. במהלך השנים 1975 -1979 הודיעה העותרת למשיב כי היא רכשה את חלקות 1 ו-2 ורבע מחלקה 3. ביום 7.8.82 פנתה העותרת למשיב ודרשה ממנו לקנות חלקות אלו במתכונת דומה להסכם שנחתם ביניהם בשנת 1973. ביום 10.8.82 הבהיר המשיב לעותרת כי העובדה שהיה נכון בעבר לבצע עסקת חליפין אינה מחייבת אותו לשוב ולעשות כן. יחד עם זאת, הסכים המשיב לרכוש את החלקות על פי השווי שייקבע להן על ידי השמאי הממשלתי. ביום 21.10.83 פנו העותרת ושותפיה לבית משפט זה בעתירה לחייב את המשיב לקנות את החלקות (בג"ץ 442/83). לאור הסכמת בעלי הדין שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 25.4.84, נחתם בין הצדדים הסכם מכר ביום 24.2.85, לפיו ירכוש המשיב מן העותרת ושותפיה את חלקות 1, 2 וחלק מחלקה 3. ביום 7.12.89, קרוב ל-5 שנים מיום קניית הקרקעות על ידי המשיב, רכשה העותרת פעם נוספת שטח מסוים מתוך חלקה 3. ביום 15.7.91 פנתה העותרת למשיב וטענה, כי על פי פסק הדין בבג"צ 442/83, מחויב הוא לרכוש את זכויותיה בחלקה 3 או לבצע עמה עסקת חליפין על פי הערכת שמאי. ביום 11.8.91 פנתה העותרת פעם נוספת למשיב וטענה, כי עליו לרכוש ממנה שטח נוסף שנרכש על ידה לאחר פסק הדין, שכן שטח זה דומה לחלקים הקודמים שקנה ממנה. ביום 7.11.91 נכתב לעותרת, כי המשיב קיים את פסק הדין בבג"צ 442/83 במלואו ועל כן אינו מחויב לקנות שטחים שרכשה העותרת לאחר מכן.

3.ביום 30.1.03, כעבור 11 שנים מיום מתן תשובתו האחרונה של המשיב, פנתה העותרת בפעם השלישית למשיב בבקשה כי ירכוש את יתרת הקרקע שבבעלותה וזאת על בסיס האמור בפסק הדין בבג"צ 442/03 ועל יסוד תוכנית מיתאר מסוימת. ביום 30.7.03 נענתה העותרת שוב, כי המשיב אינו מעוניין לרכוש את החלקות החדשות שנקנו על ידה וכי עם קניית הקרקעות הקודמות, לאחר מתן פסק הדין, קוימה התחייבותו במלואה.

4.דין העתירה להידחות. כפי שתואר, פסק הדין בבג"צ 442/83, שניתן בהסכמה, נועד לחול על השטחים שהיו בבעלות העותרת טרם הגשת העתירה ולא על שטחים שנרכשו על ידה במועד מאוחר יותר. בוודאי שאין בפסק הדין, שניתן בשנת 1984, לחייב את המשיב לרכוש מן העותרת חלקים נוספים במסגרת הגוש כל אימת שזו תרכוש קרקע נוספת בגידרו. כל סיפור המעשה נראה מוזר משהו; אין זה ברור מדוע רכש המשיב קרקע מן העותרת, לאחר מכן חזרה הקרקע לידי העותרת והמשיב נדרש שוב לרכוש מידיה את הקרקע. נוסיף על כך שהעותרת השתהתה שיהוי בלתי מוסבר, שהרי עסקינן עתה בקרקע שרכשה בשנת 1989 ואשר המשיב נדרש לרוכשה עוד בשנת 1991. הפנייה לבית משפט זה נעשתה בחודש ספטמבר 2003. אם לעותרת יש טענות אחרות, הנסמכות על תוכנית מיתאר כלשהי, עליה להביאן בפני בית המשפט המוסמך.

5.העתירה נדחית על הסף. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח.