בג"ץ 861/20סידוב פבלו- באמצעות איגור אייזנברג נ. מדינת ישראל

1.

העתירה דנן נסבה – על-פי הנטען בה – על בקשה לקבל אשרת כניסה לישראל עבור העותר. העתירה מתמצה בחמש פסקאות קצרות ואינה מציגה תשתית עובדתית מפורטת או טיעון משפטי ברור.

2.

על-פי הכתוב, העתירה מכוונת כלפי מספר משרדים ממשלתיים – משרד ראש הממשלה (תוך התייחסות ליחידת "נתיב"), משרד הפנים ומשרד החוץ. בעתירה מצוין כי פניות שביצע העותר אל משרד הפנים "נענו באופן סתמי ללא כל הבהרות", אך זאת ללא פירוט נוסף ואף מבלי לצרף תיעוד של מענה זה.

3.

העתירה לוקה באי-בהירות אף בכל הנוגע לשאלת הסמכות לדון בה. צוין בה בכלליות כי "למיטב הפרשנות" הסמכות העניינית לדון בעתירה מסורה לבית משפט זה. עוד צוין בה כי היא "מוגשת בהסתמך על חוק חופש המידע", אך מבלי להבהיר כיצד טענה זו מתיישבת עם העתירה לסעד של קבלת אשרת כניסה. מאחר שהטיעון המשפטי הקונקרטי בעתירה אינו ברור, קשה לבחון בשלב זה את שאלת הסמכות, אך דומה שלכל הפחות ניתן להפנות את העותר אל פרט 2 ופרט 12 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000.

4.

לבסוף, יצוין כי לעתירה לא צורף תצהיר חתום על-ידי העותר או ייפוי כח שניתן מטעמו לבא-כוחו. תחת זאת צורף לה רק תצהיר של אדם אחר, המעיד על עצמו כי הוא חברו של העותר – עניין שאף הוא מעורר קושי.

5.

מכל האמור לעיל עולה כי לא ניתן לברר את העתירה במתכונתה הנוכחית. לפנים משורת הדין ניתנת לעותר האפשרות להודיע לא יאוחר מיום 8.2.2020 על הסכמה למחיקתה של העתירה ללא צו להוצאות. העותר יוכל לעשות כן תוך שמירת טענותיו, שאותן יוכל להעלות בפני הערכאה המוסמכת ככל שתוגש על-ידו עתירה אשר מבוססת על תשתית עובדתית מפורטת, כוללת טיעון משפטי סדור ונתמכת בתצהיר ערוך כדין.