בג"ץ 866/00 סמ"ר יונה סופר נ. המפקח הכללי של משטרת ישראל

השופטת ד' דורנר :

העותרים, שוטרים במשטרת-ישראל, המשרתים בתחנת-המשטרה באשדוד, נמצאו אשמים בבית-משפט השלום באשקלון בהכאת נער בן 14, אותו עצרו יחד עם שניים אחרים, בחשד להחזקת רכוש גנוב. כל אחד מהעותרים נידון לשמונה חודשי מאסר על-תנאי, בצירוף קנס בסך 2,000 ש"ח.

על-פי האמור בפסק-הדין, תקפו השלושה את הנער, ללא כל התגרות מצידו , סטרו על פניו, ובעטו בו. העותר 3 המשיך להכות את הנער גם לאחר שהביאו לתחנת-המשטרה. הוא סטר על פניו של הנער, ובעט במפשעתו. כתוצאה מהמכות נחבל הנער, נגרמו לו שטפי-דם בחזה ובצוואר, ורגישות באשכים.

הערעור לבית-המשפט המחוזי, אשר הוגש הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש, נדחה, וערכאת הערעור אף ציינה כי: "חסד עשה בית המשפט עם המערערים שלא דן אותם למאסר בפועל".

בעקבות ההרשעה, ולאחר עריכת שימוע, החליטה ראש אגף משאבי-אנוש לפטר את העותרים מן המשטרה.

טענתם העיקרית של העותרים בעתירה שבפנינו היא שהחלטת הפיטורין התקבלה תוך שרירות ואפלייה . שכן, בעבר הוחלט, במקרים דומים, שלא לפטר שוטרים אשר הורשעו במעשי אלימות.

בתשובתה לעתירה טענה המדינה, כי שוטר, שתפקידו הוא אכיפת-החוק, הנוהג באלימות, אינו מתאים, כעקרון, לשרת במשטרה; כי מדיניות המשטרה היא לפטר שוטר, אשר הורשע בעבירת אלימות; וכי המקרים עליהם הצביעו העותרים בעתירתם, בהם לא פוטרו השוטרים, אין בהם כדי ללמד על הכלל, שכן ההחלטות שלא לפטרם התקבלו בשל הנסיבות המיוחדות והמקילות באותם מקרים.

הכלל, לפיו יש להוציא משורות המשטרה שוטר שהורשע בעבירת אלימות ראוי הוא ואף הכרחי, ואין מקום על-כן, להתערבותנו במקרה הנדון, שעל-פי נסיבותיו הינו

חמור. מכלל זה ניתן לסטות רק מטעמים מיוחדים. אפילו לא יישמה המשטרה כלל זה בעקביות בעבר, אין בכך כדי להקנות לעותרים, או לכל שוטר מכה אחר, זכות להמשיך ולשרת במשטרה.