בג"ץ 8673/01 נעם פדרמן נ. נשיא בית המשפט העליון

השופט ת' אור :

1.עתירת העותר היא, שיימנע מהמשיב הראשון, נשיא בית המשפט העליון ( להלן: הנשיא ברק ), ליטול חלק בדיון ובהחלטה של הוועדה לבחירת שופטים, כשתבוא לדון היום בבחירתו של המשיב השלישי, השופט אוקון, לשופט של בית המשפט המחוזי.

העתירה מבוססת על הטענה העובדתית, שבקשר לספר בשם "כבודו" ( להלן: הספר ), אשר נכתב על ידי העיתונאית נעמי לויצקי, פנה הנשיא ברק אל השופט אוקון ובקשו לבדוק את ההיבטים המשפטיים בספר העומד לצאת לאור. כפי שמצויין גם על ידי המחברת בהקדמה לספר, כשחפשה עורך משפטי לספר "הציע ברק את השופט בעז אוקון. הוא ידע שאוקון ואני קשורים זה בשני בקשרי ידידות, וסבר שהחיבור יעלה יפה".

2.קודם הגשת עתירה זו פנה העותר בנושא העתירה לוועדה לבחירת שופטים, ונענה על ידי מנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, כי שר המשפטים והנשיא ברק לא מצאו יסוד למנוע מהנשיא ברק להשתתף בדיון ובהצבעה בעניינו של השופט אוקון. זו גם עמדת המשיבים בפנינו.

3.עמדה זו מקובלת עלינו, ועל כן דין העתירה להדחות. המשיבים מציינים בתגובתם, שהתיאור העובדתי אשר בעתירה אינו מקובל עליהם. אך אפילו נצא מהנחה שהתאור העובדתי מהימן, אין בעובדות העתירה להקים עילה לפסילת הנשיא ברק מלדון, במסגרת הוועדה לבחירת שופטים, בעניינו של השופט אוקון. כל שניתן להסיק מעובדות שבעתירה הוא, שהנשיא ברק מכיר בידע המקצועי-משפטי של השופט אוקון, ורואה אותו כשיר וראוי לבדוק את ההיבטים המשפטיים בספר העומד להתפרסם. הוא בודאי יודע ועמד על כישוריו המשפטיים גם בהיותו של השופט אוקון מכהן כשופט מחוזי בפועל וכרשם של בית המשפט העליון. אלא שהכרות כזו של חבר ועדת מינויים, במסגרת עבודה ועל רקע מקצועי, עם מועמד למשרת שיפוט, אינה פוסלת אותו מלכהן בוועדת מינויים הדנה בעניינו של המועמד. אין היא מצביעה על אפשרות ממשית לניגוד עניינים, ואף לא על חשש ממשי לניגוד כזה. ואמנם, בטיעונו בפנינו ציין העותר מפורשות שאין הוא טוען לקיום ניגוד עניינים.

4.בפנינו צמצם העותר את עתירתו לנימוק של "מראית עין". טענה זו של מראית עין משמעה, כפי שניתן להבין מפיסקה 13 של העתירה, שאף אם אין מניעה על פי הדין שהנשיא ברק יטול חלק בדיון הנדון, ראוי שעל פי רצונו ושיקול דעתו יימנע מכך. טענה זו אינה מקנה עילה להתערבותו של בית משפט זה, והיא גם אינה מקובלת עלינו לגופה.

5.העותר מזכיר בעתירתו שהשופט אוקון בצע את פעילותו בקשר לספר הנ"ל ללא קבלת תמורה. אלא שמי שנחסכה לו התמורה היא מחברת הספר, והיא בלבד. אכן, בקטע המצוטט בעתירה מתוך ההקדמה לספר, המחברת היא שמודה לשופט אוקון על שתרם מכשרונו ומזמנו ללא כל תמורה.

סיכומם של דברים, העתירה נדחית.