בג"ץ 8678/10 חאזם קטש נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבי

לאחר עיון בבקשה ובתגובה באתי למסקנה כי מן הראוי לפסוק הוצאות לטובת העותרים. אין מקום, במסגרת ההליך שלפניי – לאחר שהעתירה נתייתרה ונמחקה – לקיים בירור לגופו של עניין אם הסירוב בחודש יולי 2010 היה מוצדק אם לאו (יצוין כי המשיבים מסתמכים על חומר חסוי שאינו לפניי). עם זאת, לא ניתן להתעלם מן התיאור המופיע בבקשה שלפניי – שאינו מוכחש – באשר להשתלשלות העניינים מיום 10.2.2011 ועד להגשת הבקשה למחיקת העתירה ביום 13.2.2011. מסתבר כי ביום 10.2.2011 עדיין עמדו המשיבים על התנגדותם לצאתו של העותר משטח הגדה, תוך העלאת נימוק שכיום אין מחלוקת כי אינו נכון. במכתבו של נציג המדינה מיום 10.2.2011 אף צוין כי "מגורמי הביטחון נמסר שאם במהלך השנה הקרובה לא יתקבל מידע רלוונטי נוסף בעניינו של העותר, תיבחן יציאתו בחיוב, בכפוף לתנאים אשר ייקבעו" (ההדגשה הוספה; ג' ש'). או-אז בוצעו פעולות נוספות על-ידי בא-כוח העותר, וביום 13.2.2011 הודיע נציג המדינה כי הפרפראזה שנכללה במכתב מיום 10.2.2011 מתייחסת לאדם אחֵר, וכי גורמי הביטחון אינם מתנגדים עוד ליציאתו של העותר בכפוף להתחייבות שלא ליטול חלק בפעילות עויינת. על רקע זה ניתן לקבוע, למצער, כי הגשת העתירה, קביעת מועד הדיון בה, והבירורים שקדמו לדיון, קידמו את עניינו של העותר (ולוּ מבחינת המועד שבו הוסדר עניינו). בכך יש כדי להצדיק, בנסיבות המקרה, פסיקת שכר טרחת עורך-דין בסכום של 3,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.