לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.
בית המשפט העליון קבע כי אין מקום לקביעת חריגים בתיקי לשון הרע בדומה לתיקי קניין רוחני ושאר התחומים. נקבע כי הצדדים הסכימו לפצל את המשפט לשני פרקים, ולכן המבקש אינו רשאי לחזור בו מההסכמה רק משום שאצה לו הדרך לערער על שאלת האחריות. התיק נמחק מן המרשם.
העובדות: בתיק לשון הרע הצדדים הסכימו מתחילה לפצל את המשפט לשני פרקים נפרדים. המבקש ביקש לערער על שאלת האחריות לאחר מתן פסק הדין קמא. מזכירות בית המשפט התנגדה לאפשרות הערעור.
העובדות
בתיק לשון הרע הצדדים הסכימו מתחילה לפצל את המשפט לשני פרקים נפרדים. המבקש ביקש לערער על שאלת האחריות לאחר מתן פסק הדין קמא. מזכירות בית המשפט התנגדה לאפשרות הערעור.
השאלות המשפטיות
1.האם יש מקום לקביעת חריגים לעניין מסלול ערעור בתיקי לשון הרע בדומה לתיקים אחרים לרבות קניין רוחני?
2.האם המבקש רשאי לחזור בו מהסכמה לפיצול המשפט לשני פרקים ולערער על שאלת האחריות?
הלכות
1
אין מקום לקביעת חריגים בתיקי לשון הרע, כפי שלא נקבעים חריגים בתיקים אחרים.
״עמדת מזכירות בית המשפט מבוססת על הלכותיו של בית משפט זה, ואין מקום לקביעת חריגים״
התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.
הטקסט המלא
פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 8714/02
- א'
בפני:
כבוד הרשם בעז אוקון
המערער:
ד"ר יולי נודלמן
נ ג ד
המשיבים:
1. נתן
שירנסקי
2. מפלגת ישראל בעליה
בקשה לקבלת ערעור לרישום
החלטה
עמדת
מזכירות בית המשפט מבוססת על הלכותיו של בית משפט זה, ואין מקום לקביעת חריגים לעניין לשון הרע, כפי שלא נקבעים חריגים בעניינים אחרים, לרבות תיקי קניין רוחני.
יוער,
כי מפסק הדין קמא עולה שהצדדים הם שהסכימו עוד מתחילה לפצל את המשפט לשני פרקים מובחנים, ועתה המבקש אינו יכול לחזור בו מהסכמה זו רק משום שאצה לא הדרך לערער על שאלת האחריות.