בג"ץ 8731/10 הסנגוריה הציבורית נ. ועדות השחרורים

הנשיאה ד' ביניש:

הרקע לעתירה הוא שביתת הפרקליטים המתנהלת מזה שלושה שבועות. השביתה משבשת קשות את פעולתן של הערכאות השונות במערכת המשפט ובאין פתרון – נגרם נזק רב למערכת ולבעלי הדין. בין היתר, פוגמת השביתה גם בפעולתן התקינה של ועדות השחרורים הפועלות מכוח חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ).

בעתירה שהוגשה על ידי הסנגוריה הציבורית נטען כי חלק מיושבי הראש של ועדות השחרורים החליטו להימנע מקיום דיונים בהיעדר התייצבות של נציג היועץ המשפטי לממשלה. ביום 29.11.2010 קיימנו דיון בעתירה בנוכחות בא-כוח הסנגוריה הציבורית ונציגה מטעם הנהלת בתי המשפט, ובסופו ניתן צו על תנאי שהורה למשיבים 1 ו-2 ליתן טעם מדוע לא יקיימו ועדות השחרורים דיונים על פי שיקול דעת פרטני של יושבי הראש ביחס לאסירים שהגיע מועדם לבוא בפני הוועדה, חלף דחיית הדיונים באופן גורף.

המשיבים לא הגישו תשובה מטעמם לצו על תנאי, מלבד תשובה שהוגשה על ידי השופט דוד בר-אופיר המכהן כיושב ראש ועדת שחרורים מיוחדת לאסירי עולם, שהודיע כי הוועדה שבראשותו מנהלת דיונים ונותנת החלטות אופרטיביות גם בתקופה זו של שביתת פרקליטי המדינה ובהיעדרם.

במקביל, הועברו על ידי הנהלת בתי המשפט תגובות בלתי פורמאליות לצו על תנאי של חלק מיושבי הראש של ועדות השחרורים לסנגוריה הציבורית, וזו צרפה אותן להודעה שנמסרה מטעמה לבית המשפט ביום 7.12.2010. הסנגוריה הציבורית הציעה בהודעתה לאמץ הצעת פתרון שהועלתה בתגובתו הבלתי פורמאלית של השופט אבישי זבולון, יושב הראש של ועדת שחרורים "אשל", לפיה דוחות של משטרת ישראל ועמדת שירות הביטחון הכללי בעניינו של האסיר ימסרו ישירות לידי הוועדה. זאת, במטרה לצמצם את מספר המקרים בהם תיאלץ ועדת השחרורים לקבוע כי אין באפשרותה להגיע לכלל החלטה עניינית ביחס לאסיר בהיעדר מידע נדרש. לטענת הסנגוריה הציבורית, ממילא סעיף 34(ב) לחוק מטיל את התפקיד של איסוף החומר הדרוש והעברתו לוועדת השחרורים על מזכירי הוועדות מטעם שירות בתי הסוהר ולא על הפרקליטות, ואילו הפרקטיקה של העברת הדוחות החסויים לידי פרקליטות המדינה התפתחה באופן וולונטרי במטרה להיטיב עם האסיר. לפיכך, במצב הנוכחי בו פרקטיקה זו פוגעת באסיר אין לעמוד עליה.

כאמור, עקב שביתת הפרקליטים חל שיבוש חמור בכל הערכאות בהן המדינה מהווה צד להליך. השופטים מנסים לקיים הליכים בנסיבות בהן חיוני לברר את טענות בעלי הדין ככל שהדבר ניתן שלא במעמד בא-כוח הפרקליטות. אמנם רק מיעוטם של התיקים מתבררים באופן האמור, אך איננו רואים עצמנו פטורים מלקיים דיון על בסיס פרטני.

הדיון בוועדות השחרורים נושא אופי מיוחד שכן מדובר, בחלק מהמקרים לפחות, באסירים הממתינים לשחרורם בתנאים בידי ועדת השחרורים וככלל יש להם זכות להישמע במועד סביר גם אם בקשתם לשחרור תדחה. לפיכך, יש מקום לברר את עניינם של האסירים שהגיע המועד להתייצבותם בפני ועדת השחרורים, על בסיס פרטני ולשקול באלו מהמקרים ניתן לדון בהעדר נציג היועץ המשפטי לממשלה ובאלו מהמקרים הוועדה אינה יכולה לקיים דיון כאמור. במסגרת זו, ראוי לבדוק אם יש במסירת המידע החסוי ביחס לאסיר ישירות מהמשטרה ומשירות הביטחון הכללי לידי ועדת השחרורים כדי לתרום ליכולתה של הוועדה לקיים דיון ענייני ביחס לאסיר.

אשר על כן, מצאנו להפוך את הצו למוחלט ולהורות כי ועדות השחרורים יקיימו דיונים על פי שיקול דעת פרטני של יושבי הראש ביחס לאסירים שהגיע מועדם לבוא בפני הוועדה, חלף דחיית הדיונים באופן גורף.