בג"ץ 8746/01 אהרן שרון נ. עזבון המנוחה מרים שורץ ז''ל באמצעות מנהל העז

1.בעקבות תביעה שהוגשה כנגד המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, ניתן בבית-המשפט המחוזי פסק-דין, אשר חייב את המבקש לשלם למשיב 1, עיזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל, סך של 2,606,001 ש"ח בצירוף הוצאות בסך 15,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, וערעורו תלוי ועומד.

ביני לביני, משלא מילא המבקש אחר פסק-הדין, שביצועו לא עוכב, הגיש מנהל העיזבון לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה להמציא למבקש התראת פשיטת-רגל לפי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם1980- (להלן: פקודת פשיטת הרגל). במסגרת התנגדות להתראת פשיטת-הרגל טען המבקש, שלא היה מיוצג, טענות שונות, שנדחו על-ידי בית-המשפט המחוזי תוך שבית-המשפט מציין כי מדובר בטענות חסרות יסוד או שאינן רלוואנטיות, כגון הטענה כי מינוי מנהל העיזבון נעשה במירמה. עם זאת, בית-המשפט המחוזי קבע כי יש לדון בטענה אחת שהעלה המבקש, והיא - כי פסק-הדין שבעטיו נשלחה ההתראה איננו פסק-דין חלוט כמשמעותו בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, שזו לשונו:

נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל;

לענין התראת פשיטת רגל -

(1) ...

(2) "פסק דין חלוט" - לרבות צו חלוט, ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- , ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין חלוט או בהחלטה חלוטה.

בעניין זה קבע בית-המשפט המחוזי, כי הימצאותו של פסק-הדין בשלב הערעור אינה מהווה עילה להתנגדות להתראת פשיטת-הרגל, ופסק-הדין שניתן כנגד המבקש מהווה פסק-דין חלוט לצורך הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל. בית-המשפט המחוזי הסביר בהקשר זה, כי כשם שאין מניעה לממש פסק-דין במסגרת הליכי הוצאה-לפועל, אף אם הוגש על פסק-הדין ערעור, כך גם אין מניעה לפעול למימושו במסגרת הליכי פשיטת-רגל, והכל בכפוף לזכותו של המבקש להגיש בקשה לעכב את ביצוע פסק-הדין. על רקע זה, ומכיוון שהמבקש לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, נדחתה התנגדותו להתראת פשיטת-הרגל.

2.מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. לעניין הטענה כי פסק-הדין שניתן כנגדו אינו "חלוט" הטעים המבקש, כי סעיף 3 לחוק הפרשנות, תשמ"א1981- (להלן: חוק הפרשנות), מגדיר "פסק-דין חלוט" כפסק-דין שאין עליו עוד ערעור.

3.עיינתי בטענות המבקש, שבית-המשפט המחוזי קבע שהן אינן צריכות לעניין, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו.

השאלה שבפניי היא איפוא, אם פסק-דין שהוגש עליו ערעור הוא פסק-דין חלוט לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

4.הפירוש המוצע על-ידי המבקש לכאורה אינו מתיישב עם לשונה של פקודת פשיטת הרגל עצמה. סעיף 15 לפקודה זו, שכותרתו "דחייה או עיכוב בגלל ערעור", קובע שאם הוגש ערעור על פסק-הדין שעליו נסמכת התראת פשיטת הרגל, רשאי בית-המשפט לדחות את הבקשה לצו כינוס או לעכב את הדיון בה. ממילא נמצא, כי בית-המשפט רשאי גם להורות - חרף הערעור שהוגש - על המשך הליכי פשיטת הרגל. ראו שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שניה, תשס"א), 68.

5.על-כל-פנים, פירושו של המבקש אינו מתיישב גם עם תכליתה של הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל. הוראה זו קובעת את התנאים לפתיחה בהליך פשיטת-רגל כנגד חייב. תכליתו של הליך זה היא להביא לגבייתו היעילה של חובו של החייב לנושהו, וזאת בהתחשב בהנחה - המלווה את החלטת הנושה לפתוח בהליכי פשיטת-רגל חלף האפשרות העומדת בפניו להיזקק להליכי הוצאה-לפועל לשם גביית חובו - כי החייב נקלע למצב של חדלות-פירעון.

ברי איפוא, כי הפירוש המוצע על-ידי המבקש, שלפיו פסק-דין חלוט לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל הינו אך ורק פסק-דין שאין עליו עוד ערעור - מנוגד לתכליתה של הוראת סעיף 3 הנ"ל. שהלוא, כידוע, מחד-גיסא, כל עוד לא עוכב ביצועו של פסק-דין, אף אם המפסיד הגיש ערעור, יש לקיים את פסק-הדין, גם אם המסלול שנבחר לאכיפת החיוב שבפסק-הדין הוא המסלול על-פי פקודת פשיטת הרגל. ומאידך-גיסא, ככל שהחייב מצוי אומנם במצב של חדלות-פירעון, המְתנה עד לסיום הליכי הערעור עלולה אך להרע את מצבו של הנושה, שממילא חשוף בהליכי פשיטת-רגל - נוכח אופיים הקולקטיבי, הנדרש לחלוקת נכסיו של החייב בין כלל נושיו - לסיכון שלא ייפרע את מלוא חובו של החייב אליו. ההרעה במצבו של הנושה תתבטא, למצער, בהצטברות הפרשי ריבית והצמדה על החוב, שסיכוייו של הנושה לגבותם פוחת ככל שמצבו הכלכלי של החייב קשה. חלוף הזמן עד לבירור הערעור אף טומן בחובו סיכון טבעי להתדרדרות מצבו הכלכלי של החייב הנתון בקשיים, באופן שמאסת נכסיו, העומדת לחלוקה בין נושיו, תקטן.

לשיקול זה, שעניינו החשש מפני הרעת מצבו של הנושה המבקש להיפרע את חובו, משמעות מיוחדת על רקע מציאות החיים במשפטנו, שבה הליכי ערעור עשויים להימשך זמן רב.

6.אין לקבל אף את טענת המבקש הנסמכת על סעיף 3 לחוק הפרשנות. אכן, הגם שיש להניח כי למונחים זהים בתחיקה יש אותו פירוש, הנחה זו ניתנת לסתירה, בין היתר, במקום שבו לכל אחת מן ההוראות בתחיקה שבהן מופיע המונח יש תכלית שונה. ראו ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק , פ"ד נה(1) 156, בע' 162-161.

במקרה שבפניי, אימוץ פירוש המונח "חלוט" שבסעיף 3 לחוק הפרשנות לצורך פירוש הביטוי "פסק דין חלוט" המופיע בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל אינו מתיישב - כעולה מן השיקולים שצוינו לעיל - עם תכליתה של הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, שהיא, כאמור, לאפשר את גביית מלוא החוב, ככל שניתן, מאת חייב חדל-פירעון. לפיכך יש לקבוע, כי ההנחה בדבר מתן פירוש אחיד למונחים זהים שבתחיקה - נסתרה, וכי יש "בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק [הפרשנות]", באופן שחוק הפרשנות איננו חל (סעיף 1 לחוק הפרשנות).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.