בג"ץ 8750-23 בג"ץ 8750-23

השופט ע' גרוסקופף:

עד כמה שניתן להבין מהעתירה שלפנינו, העותרת, שאיננה מיוצגת, מבקשת כי נורה על העברת סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניינה של העותרת לבית משפט השלום, וזאת נוכח עינוי דין ועיוות דין שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות החלטותיהם של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול.

דין העתירה להידחות על הסף משאינה נשענת על תשתית עובדתית או משפטית כלשהי אשר יש בה כדי לתמוך במבוקש בעתירה (בג"ץ 8744/20 אור נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (21.12.2020); בג"ץ 5652/23 בן חיים נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 3 (21.8.2023)). כך, למשל, העותרת לא ציינה מהם פרטי ההליך שהעברתו התבקשה; מהו סטטוס הטיפול בו (האם מדובר בהליך מתנהל או שמא הליך סגור); ועל בסיס איזו תשתית חוקית יש להורות על העברתו לבית משפט השלום. בנוסף, העותרת לא צירפה לעתירה את אותן החלטות של בית הדין הרבני אשר לשיטתה גרמו לה לעינוי ועיוות דין. אף מעיון בנספחים שצורפו לעתירה, לא ברור כיצד אלו תומכים בסעד המבוקש על ידי העותרת. כך, הנספח הראשון שצורף, עניינו בצו הרחקה שהוצא נגד העותרת ביום 6.12.2023 אשר מונע ממנה להיכנס לבית הדין הרבני הגדול לאור התנהלותה המפריעה לפעולתו התקינה של בית הדין; והנספחים השני והשלישי הם שני מכתבים ששלחה העותרת לבית הדין הרבני הגדול – האחד, עניינו תגובה של העותרת על הנאמר בפרוטוקול דיון מיום 27.11.2016, והשני, עניינו בבקשת העותרת כי הרבנים הראשיים יפנו לשר המשפטים בבקשה להקים ועדת חקירה (ככל הנראה בעניינה, אך הדבר לא נאמר במפורש במכתב המצורף). כן יצוין כי בדיקה במערכת "ניהול תיקים" מעלה כי העותרת הגישה לפני מספר חודשים עתירה שעניינה בצו הרחקה אחר שהוצא נגדה ביום 14.3.2023 (בג"ץ 7041/23), אך גם עיון בעתירה זו אין בו כדי להשלים את שהוחסר מהעתירה דנן.

נוכח האמור, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.