בג"ץ 8755/01 מדינת ישראל נ. מוסא גדבאן

שני המשיבים הם תושבי הכפר ג'דידה. המשיב הראשון יליד 1976; השני יליד 1965. ביום 23.12.02 הגיעו שני המשיבים לנקודת מפגש בגבול ישראל-לבנון. למקום הגיעו שני אנשים מצידו הלבנוני של הגבול, שהעבירו לרשות המשיבים חבילות אחדות. סמוך לאחר קבלת החבילות נלכדו המשיבים על-ידי מארב של המשטרה. הוברר כי החבילות שהועברו לידיהם בגבול הלבנוני הכילו פריטי נשק ופריטי סמים. פריטי הנשק כללו, בין היתר, 6 רובי סער מסוג קלצ'ניקוב, מחסניות וכדורים בכמות גדולה לנשק זה ו-10 רימוני יד. הסמים שנתפסו ברשותם כללו, בין היתר, גם כ-3 ק"ג הירואין, כ-1/2 ק"ג קוקאין ויותר מ-3 ק"ג חשיש. על יסוד העובדות הללו הורשעו המשיבים על-פי הודאותיהם בעבירות של יבוא והחזקת סמים וכן יבוא והחזקה ונשיאה של נשק. המשיב 2 ביקש לצרף להליך מספר תיקים תלויים ועומדים, על-מנת שגם אלה יובאו בחשבון בקביעת עונשו. בית המשפט המחוזי הניח לטובת המשיבים כי במסכת העבירות האמורה הם פעלו כשליחים של אנשים אחרים. על רקע הנחה זו, ותוך שהתחשב בעברו הפלילי של המשיב 2 מחד, ובעברו הנקי של המשיב 1 מאידך, ראה מקום להבחין בין המשיבים לעניין העונש. על המשיב 1 נגזרו 11 שנים מאסר, 8 שנים מתוכן מאסר בפועל, ואילו על המשיב 2 נגזרו 14 שנות מאסר, 11 שנים מתוכן מאסר בפועל. בנוסף לכך נגזר על כל-אחד מהמשיבים עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים מתום המאסר.

הערעור שלפנינו הוא מטעם המדינה ומופנה כנגד קולת העונשים. בא-כוח המדינה הצביע על החומרה הרבה הטמונה בעבירות של הברחת סמים ובעבירות של הברחת נשק מעבר לגבול הלבנוני. כן ציין, כי להבדיל מעבירות הברחת סמים, שבהן התנסינו גם בעבר, הרי שבהברחת כלי ירייה ורימוני יד בנוסף לסמים יש משום חידוש מדאיג.

אנו סבורים כי ערעור המדינה בדין יסודו. גם אנחנו נניח לטובת המשיבים, כפי שעשה בית המשפט המחוזי, כי הם פעלו בשליחותם של אחרים. בכך בלבד אין משום שיקול מכריע מפני שמערכות פליליות מן הסוג הזה נזקקות לשירותיהם של שליחים מסוגם של המשיבים. יש חומרה רבה בעבירות גם בשים לב לסוגי הסמים ולסוגי הנשק המוברחים. המדובר בכמויות ניכרות של סמים מסוגים קשים וכן בנשק התקפי שעל-פי מהותו איננו נועד לשרת עבריינים פליליים. אילו עמדנו לגזור על המשיבים את העונש הראוי להם, כי אז היינו נוטים להטיל עליהם עונשים חמורים יותר. אך מקובל עלינו, כידוע, שלא למצות עם נאשם את הדין בשלב הערעור. מטעם זה, וכן מתוך התחשבות גם בעובדה שהמשיבים הודו בביצוע המעשים, החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שמלוא תקופת המאסר שגזר בית המשפט המחוזי על כל אחד מהמשיבים יהיה לריצוי בפועל. המשמעות היא שהמשיב 1 ירצה אחת-עשרה שנים מאסר בפועל ואילו המשיב 2 ירצה ארבע-עשרה שנות מאסר פועל.