פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
8766/11
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
העותרים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. כנסת ישראל
3. משרד האוצר
4. משרד הרווחה
5. משרד הבריאות
6. המוסד לביטוח לאומי
7. רשות לזכויות ניצולי השואה מדינת ישראל מ. האוצר
8. הקרן לרווחת ניצולי השואה
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ח באדר התשע"ג
(10.3.13)
בשם העותרים:
עו"ד יצחק בורובסקי; עו"ד
משה טלזק
בשם המשיבים 1, 5-3, 7:
עו"ד ראובן אידלמן
בשם המשיב 6:
עו"ד אורנה רוזן-אמיר
בשם המשיבה 8:
עו"ד יפית יוכפז
החלטה
אף שעל פני הדברים עסקינן בשני מסלולי פיצוי, האחד של מקבלי רנטה מגרמניה, שהעותרת משתייכת אליהם, והאחר זכאי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, הגישה הערכית העקרונית היא השוואה שקופה ככל הניתן של הזכאות לעת אשפוז סיעודי, אך זאת במסגרת החוקית הקיימת. לעת הזאת מה שהבינונו הוא כי לזכאי נר"ן חולי שיטיון שניתן לייחסו לרדיפות הנאצים ניתן סכום של 2,000 ₪ בנוסף לזכאותם הכללית על פי חוק כללי משרד הבריאות. בנידון דידן, לעותרת שאינה זכאית נר"ן סכום זה אינו ניתן, אך משרד הבריאות השיג חתימתו מיום 10.7.12 של מנהל המוסד בו מאושפזת העותרת על הסכמתו לפעול לפי קוד חריג שניתן לה (קוד חריג, קרי, למוסד שאינו עובד בבסיס עם משרד הבריאות). קוד זה הוא כ-11,300 ₪, והכנסת העותרת ממקור רנטה וקצבה היא קרוב ל10,000 ₪. ההפרש הוא לדידנו הדבר האמיתי השנוי במחלוקת, ולא ההפרש בין כ-10,000 ₪ לקרוב ל-15,000 ₪ כנטען. אכן העותר 2, בנה של העותרת, טוען כי הסכמת מנהל המוסד היתה "כדי לסייע להתדיינות בלבד" (דבר שהוא תמוה בעינינו ביותר), וכי הוא יגבה את מלוא הסכום של 15,000 ₪; וכי מאושפזת אחרת שם, זכאית נר"ן, מקבלת מלוא הסכום. אנו מבקשים להבהיר עניין זה, כלהלן: תוך 30 יום יוגש תצהיר העותר 1 לעניין טענתו באשר למוסד. במקביל יבואו נציגי משיבי המדינה בדברים עם מנהל המוסד כדי לברר את העובדות לאשורן, ויוגש מטעמם תצהיר מקביל. כן יודיעו משיבי המדינה מהו העיגון ל-2,000 ₪ הנטענים. בעקבות זאת יינתן פסק דיננו.
ניתנה היום, כ"ח באדר תשע"ג (10.3.13).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט