בג"ץ 8772/99 יהושע חן נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 15.11.99, לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 40359/99 (בש"פ 92160/99).

1.נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום 24.9.99, כתב אישום בת.פ. 40359/99, המייחס לו קשירת קשר לביצוע שוד בחבורה (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-); שלושה אישומים בשוד מזוין בחבורה (עבירה לפי סעיף 402 לחוק העונשין); החזקת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין); ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) ובצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין).

2.על פי כתב האישום, העורר, סוחר יהלומים שנקלע לקשיים, פנה אל עבריין המוכר לו (אדם שכינויו פפה) והציע לו לשדוד פקידה המובילה יהלומים, תוך שימוש במידע שברשותו. פפה הפנה אותו לאדם בשם צחי והשלושה קשרו קשר לשדוד בחבורה מובילי יהלומים. בפגישה נוספת בה השתתפו העורר, צחי ואדם בשם משה, חולקו מטלות בין השלושה ונקבע כי העורר יהיה תצפיתן ותפקידו יהא להודיע את מועד יציאת הקורבן המיועד מן המפעל. בהמשך צפה העורר במפעל וידע את צחי ואת משה כאשר המוביל עזב את הבנין. השניים ארבו למוביל, חמושים באקדח כמוסכם, תקפו את המוביל, הפחידו אותו ביריה אשר שרטה את צווארו וגנבו מידיו תיק ובו יהלומים בשווי של כמאה וחמישים אלף דולר, מסמכים ודולרים. הרווח ממכירת היהלומים חולק בין הקושרים. עוד נטען כי בחלוקת תפקידים דומה ביצעו הקושרים (עם אחרים) עוד שני מעשי שוד בחבורה. באחד מהם השתמשו השודדים באקדח גנוב. באחר נורה בנה של הנשדדת, אשר ניסה להגן על אמו, על ידי קושר בשם גבריאל. מן הירי נגרמה לו חבלה חמורה בבטנו ובידו והוא נזקק לאשפוז.

3.ביום 15.11.99 החליט בית המשפט המחוזי, מפי השופט צ' הרטל, לעצור את העורר עד לתום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו. בית המשפט בחן את ראיות התביעה וקבע כי קיימת, כלשונו, תשתית ראייתית איתנה שמימושה יביא, קרוב לוודאי, להרשעתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכי ראיות אלו מספיקות לשם מעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד העורר. עוד קבע בית המשפט כי העורר מסוכן לציבור:

תכנונם המוקדם של מעשי השוד, טיבם של מעשים אלו שבוצעו באלימות ותוך שימוש בנשק חם. העובדה כי המעשים חזרו ונשנו ולבסוף תפיסתם של כל הנאשמים שמנעה המשך מעשיהם, כל אלה מלמדים על מסוכנותו הרבה של [העורר] לציבור הרחב.

עפ"י חומר הראיות עולה, כי [העורר] לאחר שמעורבותו בעבירות החמורות המיוחסות לו נתגלתה למשטרה, ניסה לשבש הליכי חקירה בכך שהתקשר לאשתו ע"מ להעלים מוצגים שונים. (עמוד 13 לפרוטוקול).

על כן פסל בית המשפט אפשרות של חלופת מעצר בקבעו כי לא ניתן לתת בעורר אמון, ולו מינימלי, וזאת על אף שאין בעברו הרשעות בפלילים.

על החלטה זו הערר שבפניי.

4.בתאריך 30.12.99 התקיים בפניי דיון. לאחר חילופי דברים בין בעלי הדין, הוסכם כי בא-כוח המדינה יבחן את טיעוני בא-כוח העורר בדבר חלופת מעצר, על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה, שהן שיתוף הפעולה של העורר עם המשטרה ומצב בריאותו.

5.בתאריך 3.1.00 הגישה המשיבה את תגובתה בה ציינה כי אמנם העורר שיתף פעולה עם המשטרה וכי מצב בריאותו רופף. יחד עם זאת, העורר נמצא עצור במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר ולא בבית מעצר, כך שאין חשש לחייו. המשיבה ציינה גם כי לא נטען כי אם לא ישוחרר העורר ממעצר לא ניתן יהיה לטפל בו כראוי. כן ציינה המשיבה, כי משפטו של העורר צפוי להיות קצר ביותר וכי ביום 6.1.00 עומדת להיערך ישיבת הוכחות. כתוצאה מכך, נטען, מעצרו של העורר צפוי להיות קצר ביותר וניתן להניח שבתוך זמן קצר ייגזר דינו.

6.בנסיבות אלה גרסה המשיבה כי מאחר שהעורר הודה בביצוע מעשים חמורים, אשר מעידים על מסוכנות גבוהה ומאחר שחזקת החפות קיימת, למעשה, על הנייר בלבד, אין במצבו הרפואי של העורר או בשיתוף הפעולה שלו עם המשטרה כדי להכריע את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר.

7.עם קבלת תגובה זו החלטתי, ביום 4.1.00, להשהות את מתן החלטתי בערר עד לאחר קיום הישיבה בבית משפט של דיון ביום 6.1.00. כן הוריתי למשיבה להודיעני דבר מיד לאחר קיום הישיבה.

8.ביום 9.1.00 הגיעתני ההודעה מטעם המשיבה, לפיה הסתיים שלב ההוכחות במשפטו של העורר והכרעת הדין תינתן ביום 30.1.00, על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי.

9.לאחר ששקלתי את טיעוני בא-כוח העורר ואת עמדתה של בא-כוח המדינה, הגעתי למסקנה כי בשלב זה אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בניגוד לטענת בא-כוח העורר, חזקת המסוכנות, הקבועה בחוק, לא נסתרה לחלוטין. משפטו של העורר עומד להסתיים במתן הכרעת הדין עד לסוף החודש הזה. בנסיבות אלה גם אין לשלול, בהתחשב בחומרת העבירה, את החשש מהימלטות בשל אימת הדין. עם זאת, אם סיום משפטו של העורר יתאחר מעבר למצופה בשלב זה, הרי יהיה מקום לפנות לבית המשפט המחוזי בעיון חוזר.

אי לכך, הערר נדחה.