בג"ץ 8774/11 פרופסור יהודה ליבס ו-58 אח' נ. שר התעשייה המסחר והתעסוקה

א.

העתירה שלפנינו היא חלק מסאגה בלתי נגמרת של התדיינויות, ברובן ככל הנראה עקרות ומיותרות (ראו בין השאר הנאמר בבג"ץ 2010/11 מעונות עובדים בקרית משה, אגודה שיתופית ומשה ברגמן נ' שר התמ"ת (לא פורסם, 21.9.11)). העותרים הם בעלי נכסים במסגרת אגודה שיתופית בקרית משה, שאין חולק כי על חייה האמיתיים כאגודה שיתופית אבד מזמן הכלח. רשם האגודות השיתופיות החליט לפרק את האגודה באמצעות המפרק עו"ד טוניק, לאחר שכשלו כל הנסיונות לגישור ולמציאת פתרון לרישום הדירות על שם בעליהן, ולהסדרה הוגנת של השטח שניתן לכנותו ציבורי או משותף, והכולל גם זכויות היסטוריות של חברת העובדים; זאת – בגישור על-ידי הנשיא (בדימוס) שמגר, וכן הליכים בבתי המשפט. היועץ המשפטי למשרד התמ"ת, שהואצלה לו סמכות הערעור על החלטות הרשם הנתונה על פי דין לשר התמ"ת, דחה ערעור על החלטת הרשם. העתירה דנא היא "גלגול שלישי בג"צי" שלמעשה הוא גלגול שלישי אזרחי של התיק.

ב.

נציין כי העותר משה ברגמן, שהיה הרוח החיה בהליכים הקודמים ושנמתחה ביקורת שיפוטית על מעשיו, לרבות הטלת הוצאות (ראו פסקה 17 להכרעתנו בבג"ץ 2010/11) – לא הופיע היום. מנגד לא הופיע, בנימוקים אישיים כאלה ואחרים, בא כוחם הרשום של העותרים, ובמקומו הופיע בנסיבות אחד העותרים, מר בן-שושן, שטען כל הניתן לטעון.

ג.

לא נכביר מלים על טענות העותרים באשר לסמכות שהואצלה ליועץ המשפטי על-ידי השר. הבענו דעתנו לא אחת על כך, שהמתוה הראוי לערעור על החלטות הרשם צריך להיות בבית משפט. לשמחתנו הודיעה היום באת כוח המדינה, כי מתקיים תהליך נמרץ לפתרון חקיקתי ראוי בנושא זה, ואנו מקוים כי נזכה לברך על המוגמר בעגלא ובזמן קריב. בינתיים מצויים אנו במצב המשפטי הקיים, והכרעת היועץ המשפטי למשרד התמ"ת ניתנה בגדרו וכדין.

ד.

לגופם של דברים עתירתם של העותרים כוללת, מחד גיסא טענות כלפי חסרים בהכרעת היועץ המשפטי למשרד התמ"ת, ומאידך גיסא עומד מאחוריה הרצון לפתוח אופציות כלכליות למימוש הרכוש הציבורי או המשותף, וזאת על-ידי כינון חברה. המשיבים תומכים כולם באישוש הכרעות הרשם והיועץ המשפטי. מפי המפרק למדנו, כי כוונתו הבסיסית היא שהרכוש הציבורי או המשותף יבוא ברובו לידי בעלי הנכסים, תוך שיהא צורך בהסדר מסוים, כנראה צנוע, מול חברת העובדים. עוד למדנו, כי לא נשללו אופציות שונות באשר לטיפול ברכוש הציבורי; והדלתות לא ננעלו לפתרונות יצירתיים.

ה.

איננו רואים מקום להיעתר לעתירה. הבענו דעתנו מעלה בהקשר הדיוני.

בהקשר המעשי, כרגע המצב הוא שיש ליתן למפרק לעשות מלאכתו, בפיקוח רשם האגודות, תוך שיעשה מאמץ ראוי לשמוע את עמדות חברי האגודה – כפי שהצהיר – ולמקסם את זכויותיהם. עם שהמדובר בפרשה מורכבת, בעיקר בגלל ריבוי בעלי הנכסים והמצב הארכאי של קיום האגודה, ועל כן רבות הדעות ורבים חילוקי הדעות, בסופו של דבר יש לסיים סאגה זו, ואיננו רואים כרגע פתרון הגיוני יותר מאשר על-ידי המפרק, שוב – בפיקוח ובהליכים ראויים.

ו.

לאור התוצאה אליה הגענו, ובהתחשב בכך שגם עתירה זו הקדימה את זמנה באשר טרם הוחלט סופית על מתוה הפירוק, אנו מחייבים כל אחד מהעותרים לשלם הוצאות המפרק בסך 4,000 ₪ (לצורך זה בני זוג עותרים ייחשב כעותר אחד). המפרק מתבקש להודיע תוכן פסק דין זה לעותרים ישירות, ככל שכתובתם ידועה לו, ואם לאו – באמצעות עו"ד לוק.

ז.

היה ויבקש מי מהעותרים להשיג על החיוב בהוצאות, יגיש בקשה מנומקת לבית משפט זה תוך 30 יום מקבלת מכתבו של המפרק. בעקבות זאת נשוב ונכריע בנקודה זו.