בג"ץ 8783/96אסרף מתתיהו נ. המגן חברה לביטוח בע"מ

1.שני הערעורים שבפנינו הם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק אזרחי 716/92, בו פסק בית המשפט למר מתתיהו אסרף ( להלן: המערער ) פיצויים בגין נזקיו בתאונת דרכים. בע"א 8783/96 הוגש הערעור על ידי המערער, ובע"א 8775/96 הוגש הערעור על ידי המשיבים, דיאמנט הרצל והמגן, חברה לביטוח בע"מ.

2.לאחר עיון בסיכומי המערער והמשיבים, ולאחר ששמענו טענות בעת הדיון בפנינו, נראה לנו שיש לדחות את שני הערעורים, פרט לשני עניינים אותם נפרט להלן.

בין היתר, הגענו למסקנה שאין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפסוק למערער את הפיצויים בדרך של תשלומים עיתיים; וכן בהחלטתו שמרכז חייו של המערער במועד פסק הדין, כפי שהוכח בפני בית המשפט, הוא בישראל.

3.עניין אחד בו יש להתערב, נוגע לשערוך של עלות שעת טיפול סיעודי. בעמוד 7 של פסק הדין מיום 8.9.96 נזכרת עלות של 20 ש"ח, נכון לספטמבר 1994. על פי נתון זה חושבה עלות הטיפול הסיעודי לעבר עד מועד פסק הדין. הסכום הכולל שהתקבל בסך 540,000 ש"ח - כך קבע בית המשפט - "יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (שבין ספטמבר 1994 להיום) ואילך".

כפי שהסכים בפנינו בא כוח המשיבים, הפרשי ההצמדה צריכים להיות מחודש ספטמבר 1994 עד יום פסק הדין (8.9.96), ולא רק מאמצע התקופה כפי שנקבע; ואילו הריבית תחושב מאמצע התקופה כפי שנקבע. רק בדרך זו תקבע עלות שעת טיפול סיעודי בשערוך מלא, כנדרש, ליום פסק הדין. במובן זה יש, על כן, לראות את פסק הדין מתוקן.

4.עניין שני נוגע להחלטת בית המשפט, כי לגבי חלקים שונים של התשלום העיתי בעתיד תחושב ריבית לתקופה שבין תשלום עיתי אחד למשנהו. בהודעת הערעור של המשיבים נזכרים חלקי התשלומים העיתיים לגביהם נקבע הדבר. חלק זה של פסק הדין מוטעה. התשלומים העיתיים צריכים להשתלם במועדים אשר קבע בית המשפט, והם באים לענות על צרכי המערער בעתיד. כל אימת שתשלום עיתי משולם במועדו, אין כל הצדקה שישא בתשלום ריבית עד מועד התשלום העיתי הבא אחריו.

אשר על כן, ההוראות בפסק הדין בדבר חיוב בתשלום ריבית לתקופה שבין תשלום עיתי אחד למשנהו - מבוטלת בזה.

5.בכפוף לשינוי פסק הדין בשני העניינים המפורטים בפיסקאות 3 ו4- לעיל, נדחים שני הערעורים. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.