בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8792/10
לפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט צ' זילברטל
העותר:
חסן מחמוד מוחמד דולה
נ
ג
ד
המשיבים:
1.מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
2. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
י' בניסן התשע"ב
(2.4.2012)
בשם העותר:
עו"ד היתם חטיב
בשם המשיבים:
עו"ד רועי שויקה
פסק-דין
המשנָה לנשיא מ' נאור:
1.
בעתירה זו ביקש העותר, פלסטיני תושב האזור, כי המשיבים יאשרו שאחיו, אניס מחמוד מוחמד דולה המנוח, נפטר בהיותו אסיר ביטחוני בכלא אשקלון ביום 31.8.1980; כי המשיבים ימסרו לו דוחות ומסמכים הנוגעים לנסיבות פטירתו של אחיו; וכי המשיבים יפעלו לאיתור גופת אחיו ולהבאתה לקבורה בסמוך למגורי משפחתו, או לחלופין יאפשרו לו לפקוד את קברו של אחיו. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים ביקשו המשיבים כי העתירה תידחה על הסף, וזאת משום שהמנוח נפטר לפני למעלה מ-30 שנה, וכי לא נמסרו בעתירה אמצעי זיהוי שיסייעו באיתור הגופה. בתגובתם המקדמית ציינו המשיבים כי בדיקה ברישומי הצבא, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר, לא העלתה כל ממצאים בעניינו של המנוח.
2.
העתירה הועברה לדיון בפני הרכב (השופטים א' א' לוי, ע' ארבל ו-ע' פוגלמן), ובעקבות הדיון העביר העותר למשיבים פרטים נוספים בדבר זהות המנוח. המשיבים מצידם ביצעו מאמצים נוספים לאתר מידע בנוגע למנוח, בסיוע המידע החדש שנתקבל מהעותר, ובהודעה מעדכנת מטעמם מיום 23.10.2011 מסרו כי איתרו במכון לרפואה משפטית באבו כביר את דוח הנתיחה שהוכן לאחר פטירת המנוח. מן הדוח עלה כי המנוח אכן נפטר בכלא אשקלון בהיותו אסיר ביטחוני ביום 31.8.1980, לאחר אימון כושר גופני. המשיבים ציינו בהודעתם כי מבדיקה עם משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, לא נהוג לערוך טקסי קבורה במקרים אלו. המשיבים בדקו עם רשויות הצבא אם המנוח קבור באחד מבתי העלמין המיועדים לקבורת חללי אויב (בגשר אדם ובעמיעד), ונמצא כי על פי רישומי הצבא אין כל מידע הנוגע לעותר. בהתאם להחלטה מיום 6.11.2011, העתירה נקבעה מחדש לדיון בפני הרכב, והוגשה הודעה מעדכנת מטעם העותר.
3.
ביום 2.4.2012 קיימנו דיון בעתירה בהרכב הנוכחי. בהחלטתנו שניתנה בתום הדיון הורינו כי המשיבים יגישו תצהיר, ובו יובהר מיצוי כל האפשרויות לבירור מידע בדבר מקום קבורתו של המנוח, לרבות בירורים מול הרשות הפלסטינית הנוגעים לאפשרות שגופת המנוח הועברה לרשות הפלסטינית, וכל מקור מידע אפשרי נוסף. הודעתם המעדכנת של המשיבים גובתה בתצהיריהם של הרב סא"ל ישי איתן, רב פיקוד מרכז, אשר שימש ראש ענף זיהוי וקבורה בעת שבוצעו הבירורים הנוגעים לאמור להלן; ורפ"ק ליאור שליו, ראש חוליית נעדרים, במדור סיוע חקירתי באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל. מההודעה המעדכנת עלה כי שמו של המנוח נכלל בטעות ברשימת גופות המוחזקות בידי ישראל שהועברה לרשות הפלסטינית, בשעה שמקום קבורתו של המנוח לא היה ידוע למשרד הביטחון. עוד נמסר כי גופת המנוח לא נמנתה על הגופות שהועברו לרשות הפלסטינית בחודש מאי 2012. המשיבים הוסיפו וציינו כי בדקו את האפשרות שהמנוח נקבר כ"אלמוני", אולם מן הרשימות הנוגעות לדבר אין גופת "אלמוני" המתאימה לנסיבות פטירתו של המנוח. עוד בדקו המשיבים את בתי העלמין לקבורת חללי אויב. המשיבים וידאו שוב כי ברשימת החללים הקבורים בבתי העלמין לא מופיע שמו של המנוח, וכן בדקו בפועל קברים שסומנו כריקים, על מנת לוודא שהמנוח אינו קבור בהם.
המשיבים מסרו כי איתרו מסמך המורה על העברת גופתו של המנוח לקבורה בבית עלמין לקבורת חללי אויב, אולם לא איתרו רישום של הרבנות הצבאית שיאפשר את איתור הגופה. כן בחנו המשיבים את המידע שבידי הרשות הפלסטינית, ומסרו כי אין בו כדי לסייע באיתור הגופה. בנוסף, המשיבים בדקו אם יש מידע כלשהו בידי הרבנות הצבאית, משטרת ישראל והמוסד לביטוח לאומי, ולא מצאו דבר. המשיבים הצרו על כך שפנייה קודמת של משפחת המנוח להעברת הגופה בסמוך לפטירה לא מוצתה, ובסופו של יום ציינו כי "ככל שבעתיד יתגלה מידע נוסף אשר יאפשר את מציאת גופתו של המנוח, הרי שבהעדר נסיבות מיוחדות, המשיבים יפעלו להעברת גופת המנוח לבני משפחתו, בכפוף לבדיקות הרגילות בעניין זה". נוכח הודעה זו התבקש העותר להודיע אם הוא עומד על עתירתו.
4.
בתגובה מטעמו מיום 21.2.2013 הודיע העותר כי הוא עומד על העתירה. הוא שב ומזכיר טענות שנזכרו בעתירה, לפיהן המשיבים מנסים לשמור על איפול ועמימות בנוגע לנסיבות מותו ומקום קבורתו של המנוח. העותר טוען כי המשיבים אינם נוהגים בשקיפות ובהגינות, וכי הם אינם מוסרים את כלל המידע שבידם. הוא מבקש כי ימונה שופט חוקר או ועדת חקירה לבחינת נסיבות המוות ומקום הקבורה.
5.
עם כל ההבנה למשאלתו של העותר, עמדתי היא כי עתירה זו מיצתה את עצמה ודינה עתה להימחק. בתחילת הדרך טיב המידע שיש בידי המשיבים בנוגע לנסיבות מותו של המנוח לא היה ברור, אולם לאורך ההליכים השונים דומה כי התמונה התבהרה במקצת. המשיבים אינם מכחישים כי העותר נפטר בהיותו אסיר ביטחוני בכלא אשקלון, ונסיבות מותו הובהרו. נותר סימן שאלה בעניין מקום קבורתו של המנוח, כאשר פרט המידע העיקרי הידוע על כך הוא שגופתו של המנוח יועדה ככל הנראה לקבורה בבית עלמין לקבורת חללי אויב. בפועל, כל הבירורים שביצעו המשיבים בעניין בתי עלמין אלו, לרבות פתיחת קברים ריקים ובדיקת קברי "אלמונים", כמו גם בדיקת האפשרות שגופת המנוח נכללה ברשימות גופות שהועברו לרשות הפלסטינית, העלו חרס. גם בדיקות אצל גורמים רלבנטיים אחרים – שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי, המוסד לביטוח לאומי, הרבנות הצבאית – לא העלו מידע כלשהו. למעלה מ-30 שנה חלפו מפטירת המנוח, וגם חלוף הזמן מקשה מטבע הדברים על איתור מידע רלבנטי. בנסיבות אלו, דומה כי בעת הנוכחית אין תועלת מעשית בהוצאת צו על תנאי. הבירורים שניתן היה לעשות – נעשו. המשיבים אף הבהירו כי אם תאותר גופת המנוח בהמשך, היא תועבר למשפחתו של המנוח. עם כל ההבנה לרצונו של העותר באיתור מידע הנוגע לאחיו, נראה כי התערבות שיפוטית בחלוף זמן רב כל כך לא תועיל, ובנסיבות העניין אין מקום להוציא צו על תנאי.
העתירה נמחקת אפוא. לא יהיה צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז באדר התשע"ג (26.2.2013).
המשנָה לנשיא
ש ו פ ט
ש ו פ ט