בג"ץ 8813/06 אמנה אלערדאת נ. שר האוצר,משרד האוצר

השופט א' רובינשטיין:

א.

העותרות הן מיורשיו של המנוח עלי ח'ליל אבו אלערדאת, אשר נפטר בשנת 1949 מחוץ לישראל, ואשר בבעלותו היו חלקות קרקע באזור קריית אתא ובשפרעם, שהוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים – המשיב 3 (להלן האפוטרופוס). בתחילת שנת 2002 פנו העותרות לאפוטרופוס על מנת שיפעל לשחרר את תמורת החלקים השייכים להן, ולפצותן מכוח חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950. כנטען, לאחר שהתבררו זכויות העותרות בחלקות, העביר האפוטרופוס ביום 205.02 למחוז חיפה במינהל מקרקעי ישראל (להלן המינהל) את רשימת החלקות, לעריכת שמאות. שנה לאחר מכן, כך נטען, העביר האפוטרופוס רשימה של מקצת החלקות למחוז צפון במינהל, בהיותן בתחום אחריותו. על אף פניותיהן הרבות של העותרות לאפוטרופוס ולמינהל, בהן הפצירו להביא לסיום מהיר של שמאות החלקות, העניין טרם הוסדר במועד הגשת העתירה – אוקטובר 2006 – וזאת למרות הזמן הרב שחלף מפנייתן הראשונה.

ב.

בעתירה נתבקש, כי ייקבע מועד לסיום עבודות השמאות ולתשלום הפיצויים. לטענת העותרות, מאחר שנראה כי זמן רב עוד יחלוף בטרם יסתיימו ההליכים מבקשות הן – כי כבר עתה יינתן להן פיצוי חלקי. כן מבקשות העותרות, כי שר האוצר – המשיב 1 – יעלה את גובה הפיצויים המוענקים מכוח חוק נכסי נפקדים.

ג.

(1) בתגובת המשיבים מיום 7.1.07, נטען כי אמנם לפי נהלי האגף לנכסי נפקדים, במקרים בהם הנפקד חי ונפטר מחוץ לישראל, אין האפוטרופוס והועדה המיוחדת הפועלת מכוח סעיף 29 לחוק, ואשר ללא המלצתה החיובית אין האפוטרופוס יכול להשתמש בסמכותו ולהחזיר נכסים שהוקנו לו – נוהגים לשחרר לנפקד או לעיזבונו נכסים או תמורתם. ואולם, במקרה דנא החליט האפוטרופוס כנמסר, לפנים משורת הדין, נוכח מצבן הכלכלי של העותרות, להעביר את בקשתן לדיון בפני הועדה המיוחדת. נטען, כי הכנת בקשת שחרור מצריכה, ככלל, בדיקה מקיפה ומורכבת שבמסגרתה נערכת שמאות לנכסים, ובפרט, שעה שעסקינן בבקשה הכוללת מספר רב של חלקות קרקע, בשני מחוזות שונים של המינהל.

(2) המשיבים הודיעו לבית המשפט כי ביחס למרבית החלקות מושא העתירה, המצויות במחוז חיפה של המינהל, התקבלה שומה מאת השמאי הממשלתי, והושלם הטיפול. ביחס לחלקות המצויות בטיפול מחוז צפון של המינהל התגלעו קשיים, בין היתר נוכח קושי באיתורה של התכנית אשר חלה על אותן חלקות בשנות החמישים למאה שחלפה (1954).

ד.

ביום 17.1.07 הודיעו המשיבים לבית המשפט כי טיפול המינהל בעניינן של העותרות הסתיים, וכי החומר הועבר לאפוטרופוס. נוכח זאת, נטען כי הסעד העיקרי של העתירה התייתר. באשר לשאר הסעדים נטען, כי דינם להידחות בשל היות העתירה בעניינם מוקדמת, ויהא מקום להידרש אליהם רק אם יומלץ על-ידי הועדה על שחרור הנכסים או פיצוי, ועל פי תשתית שאינה מצויה כיום.

ה.

ביום 12.3.07 הודיעו העותרות לבית המשפט בתגובתן לתגובת המשיבים, כי הן עומדות על העתירה. נטען כי אמנם הושלם הטיפול, אך המשיבים עודם נמנעים מנקיטת מועד סופי לתשלום הפיצויים לעותרות. כן מבקשות העותרות לחייב את המשיבים בהוצאות העתירה.

ו.

בתגובת המשיבים מיום 12.4.07 לעניין ההוצאות נאמר, כי הטיפול כלל למעלה משלושים נכסי מקרקעין ועל כן היה מורכב, תוך קשיים אובייקטיביים, כי נעשה מלכתחילה לפנים משורת הדין, וכי העניין בא על פתרונו בלא צורך בדיון בעתירה. המשיבים הותירו את נושא ההוצאות לשיקול דעת.

ז.

אין בידינו להיעתר לעתירה. שמאות חלקות הקרקע שערך המינהל הגיעה אל סיומה, ועתה ניתן לכנס את הועדה המיוחדת הפועלת מכוח סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים, שבסמכותה להמליץ אם לשחרר לעותרות את הנכסים הנפקדים או תמורתם. נוכח הזמן הרב שחלף מתחילת הטיפול בעניינם של העותרות, יש מקום כי תכונס הועדה במהרה, והמשיבים מתבקשים ליתן דעתם לכך. אשר לשאר הסעדים, העתירה בכל הנוגע להם היא מוקדמת, ופשיטא כי אין בהחלטתנו כדי לחסום את דרכן של העותרות מפנייה נוספת במועד המתאים, מבלי לקבוע כמובן כל מסמרות.

ח.

עם זאת, נוכח זמן הטיפול הרב שחלף מאז 2002, ישלמו המשיבים לעותרים את הוצאות העתירה וכן שכר טרחה בסך 8,000 ₪. בכפוף לכך, אין בידינו להיעתר לעתירה.