בג"ץ 8875/06בנימין אביטן נ. הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות,אגרות ו

השופט א' רובינשטיין:

א.

עניינה של העתירה דנא ביטול הליכי גביה המתנהלים כנגד העותר בשל קנס מנהלי, שהוטל עליו בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין. כן התבקש צו ביניים, בגדרו ייאסר על המשיבים לנקוט בהליכי גביה כנגד העותר עד להכרעה בעתירה.

ב.

(1) ביום 2.1.05 שלח משיב 2 לעותר הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב, בגדרה נדרש לשלם סך 40,000 ₪ בגין העסקת ארבעה עובדים זרים שלא כדין בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991. יצוין כבר עתה, כי במקום המיועד בהודעה לציון שמו של המפקח נרשם 'רכז קנסות'.

(2) ביום 5.3.06 נשלחה לעותר דרישה (מאת משיב 1) לתשלום חוב בסך 62,000 ₪ (החוב המקורי בתוספת פיגורים). ביום 1.5.06 נשלחה לעותר דרישת תשלום נוספת.

(3) ביום 3.10.06 שלח העותר למשיב 1 דרישה לביטול הודעת הקנס. לטענתו, מדובר בהודעה שהוצאה שלא כדין ובחוסר סמכות, שכן "נעדרים ממנה פרטי המפקח המוסמך להטיל את הקנס על פי חוק". בתשובת המשיב 1, שניתנה ביום 18.10.06, נטען כי הליכי הגביה יעוכבו בכפוף להחלטת משיב 2 או בית משפט, ובהיעדר החלטה המורה על עיכוב הליכים – יימשכו ההליכים.

(4) מכאן העתירה הנוכחית.

ג.

(1) בעתירה נטען, כי הודעת הקנס, שנשלחה לעותר – בטלה מעיקרה. זאת, שכן לא צוינו בה פרטיו של המפקח, שהטיל את הקנס. לטענת העותר, הגם שאין דרישה מפורשת לציון פרטי המפקח וחתימתו על ההודעה, כללי השקיפות המינהלית ועקרונות היסוד במשטר דמוקרטי מחייבים חשיפת שמו ופרטיו של מטיל הקנס. משלא נעשה כן, כך נטען, אין ערך להודעת הקנס.

(2) נתבקשה תגובת המשיבים. בתגובה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת, נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה, שהוא הפורום המוסמך לדון בטענותיו של העותר. לגופם של דברים נטען, כי סעיף 8(ב) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985, אינו מונה את פרטי המפקח שהטיל את הקנס בין אלה הצריכים להיכלל בהודעה על הטלת קנס מינהלי. נטען, כי אי ציון שמו של המפקח על הודעת הקנס מהווה לכל היותר פגם טכני, אשר אין בו כדי לגרום לבטלות ההודעה. כן נמסר, כי בבדיקה שנערכה בעניינו של העותר נמצא, כי הקנס הוטל על ידי מפקח שהוסמך כדין.

(3) בהסכמה הוגשה תגובת העותר על תגובת המשיבים. נטען בה, כי עתירתו של העותר אינה מבוססת על חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א-1981, אלא על אי חוקיות האקט המינהלי של הודעת הקנס, מכוחו של חוק העבירות המינהליות תשמ"ו-1985, קרי, כי המעשה המינהלי נעשה שלא על-ידי גורם מוסמך, ומכל מקום לא ננקב שמו של מטיל הקנס ולא הוספה חתימתו בטופס שנשלח לעותר.

ד.

(1) מן המפורסמות הוא כי בית משפט זה לא ייזקק לעתירות מקום שעומד לעותר סעד חלופי על פי דין (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם) (הנשיא ברק)). בנדוננו, וכמפורט בתגובת המשיבים, אכן נתון לעותר סעד חלופי, ודי בכך לאי היעתרות לעתירה.

(2) והרי הסעד החלופי: העבירה בגינה נשלחה לעותר הודעת הקנס היא עבירה מינהלית (ראו תקנה 1 לתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"ב-1992). סעיף 8(ג) לחוק העבירות המינהליות קובע, כי "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה". מהוראת סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 והתוספת השניה לחוק זה עולה, כי הסמכות לדון בעבירות על פי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) הנזכר מעלה, מסורה לבית הדין לעבודה. לדעתנו הסמכות לדון בחוקיות קנס שהוטל, על מרכיביה, בהתאם לתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) נגררת במובהק לסמכות בית הדין לעבודה באשר לחוק עובדים זרים עצמו, ועל כן אכן בידי העותר סעד חלופי.

(3) מטעם זה איננו מביעים איפוא דעה בנושא שהעלה העותר לעיצומו, קרי, האם

הטלת קנס מינהלי שעה שבמשבצת בטופס המיועדת לשמו של המפקח נאמר "רכז קנסות" וכן לא נמצאה בה חתימה, יש כדי למלא אחר דרישות הדין; זאת בשעה שכנטען מנגד על-ידי המשיבים, במהות היה עורך הטופס כשיר לעניין זה על פי הסמכתו, וגם ערך דיווח פנימי על הפעולה.

(4) מתגובת המשיבים עולה, כי חרף העובדה שכבר ביום 30.3.05 הועמד העותר על כך שבאפשרותו להישפט על העבירה (ראו מש/2) ביכר שלא לנהוג כן ולא הודיע שברצונו להישפט. יצוין, כי בידי העותר לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט (סעיף 13(ב) לחוק; כן ראו בג"ץ 10426/04 דהקי נ' מדינת ישראל - משרד התעשיייה המסחר והתעסוקה (לא פורסם) (השופט לוי)). לצורך כך יהא עליו להראות טעם בעל משקל משמעותי לאיחור (עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט ר' כהן)); נציין כי העותר הזכיר בעתירתו טרגדיות אישיות קשות שפקדוהו למרבה הצער וגרמו להשתהותו, אך בהיעדר ידיעה מובן שאיננו מביעים דעה אף לעניין הארכת המועד.

ה.

אין בידנו איפוא להיעתר לעתירה.