בג"ץ 8875/07 משה הר שמש נ. איגוד עקים אזור באר שבע (שירותי כבאות)

השופטת א' חיות:

1.

ביום 17.4.2006 היה רכבו של העותר מעורב בתאונת דרכים אשר בעקבותיה

פעלו שירותי הכבאות לחילוץ לכודים. ביום 13.8.2006 שלח המשיב לעותר דרישת תשלום עבור שירותי החילוץ שניתנו כאמור והעותר, מצידו, ביקש לקבל העתק מדו"ח האירוע לצורך הכנת התנגדות לדרישת התשלום. המשיב איפשר לעותר לעיין בדו"ח האמור אך התנה את העתקתו בתשלום אגרה בסך 120 ש"ח. העותר סירב לשלם את האגרה ודרש לדעת מהו מקור הסמכות לגבייתה. בין הצדדים התנהלה תכתובת בעניין זה ומשהמשיב הודיע לעותר כי הוא עומד על דרישת תשלום האגרה הגיש העותר את העתירה שלפנינו.

2.

בעתירה טוען העותר כי דרישת תשלום האגרה עבור העתקת הדו"ח נעשתה בלא הסמכה חוקית שכן תקנות שירותי הכבאות (תשלומים בעד שירותים), התשל"ח-1975 (להלן: תקנות שירותי הכבאות ) - המסדירות גביית תשלומים עבור שירותים הניתנים על-ידי רשות כבאות - אינן כוללות הסמכה לגביית אגרה בגין העתקת מסמך. לחלופין טוען העותר כי הואיל שמדובר במידע הנמצא באופן בלעדי אצל המשיב אין מקום לדרוש מן האזרח תשלום אגרה כתנאי למיצוי זכויותיו, ולחלופי חילופין הוא טוען כי שיעור האגרה שנדרש ממנו מופרז ואינו סביר ביחס להיקף השירות הנדרש.

3.

המשיב, מצידו, טוען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. לטענתו, דרישת תשלום האגרה מבוססת על תקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט-1999 (להלן: תקנות חופש המידע (אגרות) ) אשר הותקנו מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ). המשיב מפנה בהקשר זה אל מזכר שהפיץ נציב כבאות והצלה ומפקח כבאות ראשי מיום 20.5.2001 בהתאם לתקנות חופש המידע (אגרות), ובו הנחיות מפורטות בקשר לטיפול בבקשה למסירת מידע לרבות דרכי התשלום. משמדובר במחלוקת הנוגעת לעצם החיוב באגרה על פי חוק חופש המידע, כך טוען המשיב, עומד לעותר סעד חלופי - הגשת ערעור לבית משפט השלום נגד דרישת התשלום כהוראת סעיף 18(ה) לחוק חופש המידע ותקנה 8 לתקנות חופש המידע (אגרות). לבסוף טוען המשיב כי ככל שיש בפי העותר טרוניה כנגד התנאים שנקבעו לצורך מסירת המידע ואשר אינם קשורים לאגרה או לשיעורה, רשאי הוא להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים על-פי הוראת סעיף 17(א) לחוק חופש המידע.

4.

בתשובה לתגובת המשיב טוען העותר כי הוא אינו מבקש לעיין בדו"ח ולהעתיקו מכוח חוק חופש המידע אלא מכוח זכות העיון העומדת לכל אזרח ואשר הוכרה אף לפני חקיקת החוק, ומשכך ראוי כי בית משפט זה יידרש לעתירה.

5.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. מתגובת המשיב עולה כי דרישת תשלום האגרה נשלחה לעותר מכוח תקנות חופש המידע (אגרות) שהותקנו בהתאם לסעיפים 18 ו-19 לחוק חופש המידע (ולא מכוח תקנות שירותי הכבאות, כטענת העותר). נוכח הטענה כי הבסיס החוקי לדרישת תשלום האגרה מקורו בחוק חופש המידע, שומה על העותר להעלות את השגותיו כנגד דרישה זו במסלול הקבוע לכך בחוק הרלוונטי ובתקנות שהותקנו מכוחו דהיינו הגשת ערעור לבית משפט השלום כאמור בסעיף 18(ה) לחוק חופש המידע ובתקנה 8 לתקנות חופש המידע (אגרות), במסגרתו הוא רשאי להעלות את כל השגותיו כנגד דרישת התשלום. משנתון לעותר סעד חלופי כאמור, אין, אפוא, מקום כי נידרש לעתירה ועל כן היא נדחית על הסף (ראו והשוו בג"ץ 4498/06 אלימלך נ' מנהלת סל"ע-סיוע למתיישבי חבל עזה (לא פורסם, 16.1.2007)). בשולי הדברים ראינו להעיר עם זאת כי ראוי היה שהמשיב יקפיד לציין כבר במסגרת דרישת התשלום את המקור החוקי שעליו היא מבוססת, דבר שנראה כי לא נעשה במקרה דנן.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.