בג"ץ 8876/15 בראא עלי מחמד דדו נ. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

עתירה זו עניינה החרמה של כספים מן העותר בשל היותם כספי חמאס, פרשה זו ראשיתה ב-2015 אך הסתבכה פרוצדורלית, בעיקר בשל השאלה אם לבית המשפט הצבאי סמכות לדון בצוי תפיסה והחרמה. עם זאת, הנושא מצוי בעתירה בבג"ץ 1292/14, וכפי שהוצע בדיון קודם (14.12.16) איננו נדרשים לכך אלא לנושא צו ההחרמה לגופו.

ב.

חרף פניית בית המשפט הצבאי עוד ב-2011 לא הוצא צו החרמה אלא בעקבות החלטה שיפוטית נוספת ב-2013. נטען איפוא בעתירה שיהוי. כן נטען באשר לבעלות על הכסף, וגם באשר להיקף הסכומים בהם מדובר.

ג.

מטעם המדינה הוסבר השיהוי בהוצאת צו ההחרמה בכך שסברו, כי יש לברר את שאלת סמכותו של בית המשפט הצבאי כאמור. אשר לנושא הקשר בין העותר לחמאס לעניין הכספים, נאמר כי הדבר עולה מהודעות העותר במשטרה וכן מחומר חסוי, ובאשר להיקף הכספים – לרבות 5,000 דולאר שלגביהם החליט בית המשפט הצבאי על השבתם – נאמר כי הכספים שקיבל העותר מחמאס עולים על הסכום שנתפס.

ד.

עיינו בחומר חסוי והוא מחזק במובהק את היותו של העותר איש חמאס, המעורב ארגונית ברמה גבוהה של מגע עם מחבלים ובכספים גדולים.

ה.

לא נכחד, כי אין לנו תחושה טובה מהימשכות הנושא, מזה שנים לא מעטות, תוך חוסר סינכרוניזציה ראויה בין החלטות בבית המשפט הצבאיים לבין הטיפול בנושא. בא כוח המדינה בכשרונו עמד על הסיבות, וכבוד המערכת במקומה, אך הסדר הטוב היה יכול להיות טוב יותר.

ו.

ואולם, לגופם של דברים איננו רואים מקום להתערבות, משנחה דעתנו כי עסקינן בכספי חמאס בבירור, ובסכומים גדולים מאלה שנתפסו והוחרמו. על כן איננו נעתרים לעתירה. לא נסיים בטרם נעיר כי להשקפתנו, הגם שנושא הסמכות נדון כאמור בעתירה אחרת, יש מקום לשקול כי אף השגה על צוי החרמה תהא לא לבג"ץ אלא כדרך שתהא ההשגה על צוי תפיסה, כך מטעמי יעילות ושכל ישר. כאמור, ובנתון להערותינו, איננו נעתרים לעתירה. אין צו להוצאות.