בג"ץ 8896-23 בג"ץ 8896-23

השופטת ר' רונן:

בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיב 1 – ראש הממשלה, לכנס את הממשלה או את ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (להלן: הקבינט) "לדון בעניין מטרות המלחמה מבחינה מדינית ואופן סיום המלחמה מבחינה צבאית/מדינית".

דין העתירה להידחות על הסף. הן המסד העובדתי והן המסד המשפטי עליהם מבוססת העתירה רעועים ביותר ואינם מגלים כל עילה להתערבות. מבחינה עובדתית – טענות העותר לפיהן מתחילת המלחמה ראש הממשלה מסרב להביא את סוגיית המטרות המדיניות של המלחמה ואת סוגיית "היום שאחרי" המלחמה לדיון בממשלה או בקבינט, מבוססות כפי הנראה על השערותיו שלו ועל פרסומים בתקשורת.

ואולם למעשה, במענה לפנייה המוקדמת ששלח העותר, הובהר לו כי כבר בימים 7.10.2023 ו-16.10.2023 התקבלו החלטות הקובעות ומעדכנות את מטרות המלחמה. כן הובהר לו כי בכל הנוגע לסוגיית "היום שאחרי", הנחה ראש הממשלה את ראש המטה לביטחון לאומי (להלן: המל"ל) לתכלל את עבודת המטה הבין-ארגונית בסוגיה זו; וכי בעקבות זאת "קיימו ראש המל"ל והשר לעניינים אסטרטגיים סדרה של דיונים והתייעצויות, בהשתתפות גורמים בכירים ממשרדי הממשלה השונים, בנוסף על הדיונים שמתקיימים בנושא במסגרת גופי הביטחון הרלוונטיים".

ודוקו – העותר מדגיש כי הוא אינו מבקש להורות לממשלה או לקבינט מה להחליט. יתרה מכך – הצו על תנאי שהתבקש על ידיו אף אינו נוגע לעצם קבלת החלטה בסוגיות שנטענו בעתירה, וכל שהוא מבקש הוא להורות לראש הממשלה לכנס את הממשלה או את הקבינט, כאשר על סדר היום יהיה דיון "בעניין מטרות המלחמה מבחינה מדינית ואופן סיום המלחמה מבחינה צבאית/מדינית". בהתחשב באמור, נראה כי טענות המערער בכל הנוגע להיעדרו של דיון בסוגיות האמורות נעדרות בסיס ממשי.

מעבר לכך, גם מבחינה משפטית לא מצאנו ממש בטענות העותר. העותר מנסה לתלות את טענותיו על המלצות דו"ח הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 (להלן: דו"ח וינוגרד). לגישתו מדובר ב"הנחיה מנהלית פנימית", כאשר "המסקנה הברורה והחד משמעית של הדו"ח ושל ההמלצות שלו, היא כי על הדרג המדיני לקבוע מיד בסמוך לתחילת המלחמה, בוודאי במהלכה, מהן המטרות המדיניות של המלחמה ומה האסטרטגיה שלה ושל נקודת הסיום שלה" (סעיף 25 לכתב העתירה). אף מבלי לדון בטענות העותר ביחס למעמדו המחייב של דו"ח וינוגרד והמלצותיו, נראה כי העותר קורא לתוך הדו"ח את מה שאינו קיים בו. כך, מהציטוטים שצירף העותר לעתירתו כלל לא עולה, ודאי לא באופן שממנו ניתן להסיק קיומה של הנחיה ברורה וחד-משמעית כשיטת העותר, כי על הממשלה או על הקבינט להכריע בדבר המטרות המדיניות של מלחמה ובדבר אופן סיומה כבר בתחילתה. משכך, אף מבחינה משפטית לא הציג המערער כל בסיס ממשי לטענותיו.

לכך יש להוסיף כי מדובר בנושא המצוי בגרעין שיקול הדעת של הממשלה, וכי ההתערבות השיפוטית בו היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים חריגים בלבד – מה שאינו מתקיים בענייננו (ראו: בג"ץ 6820/23 מפקדים למען ביטחון ישראל – בכירי מערכת הביטחון למען הסדרים מדיניים-בטחוניים נ' ראש הממשלה (14.9.2023)).

לנוכח האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.