בג"ץ 89/10 רותי אור נ. ראש היחידה להנצחת החייל מר יעקב גבאי

הנשיאה ד' ביניש:

הסוגיה שהונחה לפתחנו בעתירה היא כבדה ורגישה והיא נוגעת לנימים הרגישים ביותר של קרוביו של חלל צה"ל ממלחמת יום הכיפורים שנפטר ב-1974.

העותרים הם אלמנתו וילדיו של המנוח המבקשים לטענתם לממש את משאלתו האחרונה להיקבר בבית הקברות של קבוצת כנרת. לבקשת הוריו ואחיו של המנוח הוא נקבר בבית הקברות בנס ציונה והעותרים מבקשים כי הרשות המוסמכת תורה על העברת גופתו לבית הקברות של קבוצת כנרת בה חי עם המשפחה שהקים סמוך לנפילתו.

בין יתר נימוקי הסירוב העולים בתגובת הרשות המוסמכת ובהמלצת הרב הצבאי הראשי לצה"ל, שניתנה בהתאם לדרישת סעיף 6(ב) לחוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950, הוא היעדר חד-משמעיות בהבאת הראיות לעניין רצונו האחרון של המנוח.

בעניין זה הודיע בא-כוח העותרים כי יש בידו להציג למשיב ראיות נוספות המבססות את הטענה שהמנוח אכן ביקש להיקבר בכנרת וממקורות שאינם רק משפחת העותרת.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי ראוי ללבן פעם נוספת אם וככל שניתן מה היה רצונו של המנוח, רצון שגם הרב הראשי לצה"ל ייחס לו חשיבות.

לפיכך המלצנו בפני העותרת ובידיעת כל המשיבים שנכחו בהליך, לקיים בירור עובדתי נוסף בדרך של קבלת הראיות הנוספות שמציע בא-כוח העותרת והעברת העניין לקבלת המלצת הרב הצבאי לצה"ל כדי שישקול את ההמלצה פעם נוספת ובעקבות זאת תינתן החלטה חדשה של הרשות המוסמכת.

בא-כוח הרשות המוסמכת ביקש להודיע כי אינו מתחייב לקבלת הבקשה עקב הוספת הראיות, אך עם זאת הצהיר כי יינתן מלוא המשקל לבחינה מחודשת של העניין. לפיכך העתירה נמחקת ולכל הצדדים להליך שמורות טענותיהם.