בג"ץ 8935-22 בג"ץ 8935-22

השופט י' עמית:

עניינה של העתירה בבקשת העותר לבטל את צו התפיסה שהוצא על ידי המנהל האזרחי ביום 23.8.2022 למשאית שבבעלותו.

1.בבעלות העותר שתי משאיות. כעולה מתגובתו המקדמית של המשיב, ביום 23.8.2022 במסגרת פעילות פקחים מטעם המנהל האזרחי במעבר חיזמא, נתפסה המשאית מושא העתירה, עת נהג בה אדם אחר, בניסיון להעביר פסולת בניין לאיזור יהודה ושומרון (להלן: האיזור) ללא היתר מקמ"ט איכות הסביבה. כבר עתה יצוין כי הייתה זו הפעם החמישית במספר שבה נתפסה אחת משתי משאיותיו של העותר בניסיון להעביר פסולת בניין לאיזור. ביום 4.9.2022 נערך לעותר שימוע. ביום 7.9.2022 הוגשה נגד העותר תלונה במשטרת ישראל והמשאית נרשמה כמוצג ונתפסה על ידי המשטרה לפי סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה). ביום 14.9.2022 פנה העותר למנהל האזרחי במכתב התראה טרם נקיטת הליכים, שעה שהמשאית כבר הייתה בידי משטרת ישראל.

על רקע זה הוגשה העתירה.

2.למען שלמות התמונה, יצוין כבר עתה כי ביום 16.1.2023, לאחר הגשת העתירה דנן, נתפסה גם משאיתו השנייה של העותר על ידי המנהל האזרחי. באותו היום הוגשה תלונה נוספת נגד העותר במשטרת ישראל, וגם המשאית השנייה נתפסה ונרשמה כמוצג על ידי משטרת ישראל לפי סעיף 32(א) לפקודה.

מחומר החקירה המצוי בידי משטרת ישראל עלה כי בין השנים 2022-2019 נתפס העותר בניסיונות להבריח פסולת בניין לאיזור. כמו כן, ביום 5.2.2023 וביום 9.2.2023 זומן העותר לחקירות במשטרה בגין שני התיקים שנפתחו נגדו. לבסוף, צוין בתגובת המשיב שבכוונת משטרת ישראל לשמור על משאיות העותר עד אשר אלו יוגשו לבית משפט השלום במסגרת ההליכים בעניינו של העותר, לפי סעיף 33 לפקודה.

3.בתגובה לעתירה טען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי; לנוכח אי מיצוי הליכים; מכיוון שלא צורפו כלל המשיבים הרלוונטיים; ולאור חוסר ניקיון כפיו של העותר. למעלה מן הצורך, טען המשיב כי דין העתירה להידחות אף לגופה בהיעדר עילה להתערבות בתפיסת המשאית.

4.לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה שדין העתירה להידחות על הסף משורה של טעמים, ובהם קיומו של סעד חלופי; חוסר ניקיון כפיו של העותר; ואי מיצוי הליכים.

5.העותר מבקש לבטל את צו התפיסה שהוצא על ידי המנהל האזרחי למשאיתו. אלא שכאמור, ביום 7.9.2022 המשאית מושא העתירה עברה לתפיסת משטרת ישראל מכוח סעיף 32(א) לפקודה. במצב דברים זה, הרי שלעותר עומד סעד חלופי ועליו לפנות לבית משפט שלום בבקשה מתאימה לפי סעיפים 35-34 לפקודה (ראו: בג"ץ 5822/14 שפיץ נ' משטרת ישראל, פסקה 4 לפסק דינו של השופט פוגלמן (25.12.2014)). בהינתן שערכאה אחרת מוסמכת לדון בטענות העותר בדבר תפיסת משאיתו, הרי שקמה עילה לדחיית העתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 2987/21 עואודה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 3 והאסמכתאות שם (10.5.2021)).

6.יתרה מכך, אף אלמלא עמד לרשותו של העותר סעד חלופי, דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. אמנם, ביום 14.9.2022 שלח העותר מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, אך המכתב נשלח למנהל האזרחי, למרות ששבוע קודם לכן עודכן העותר שמשאיתו הועברה לתפיסת משטרת ישראל. למעשה, לא נעשתה כל פניה למשטרת ישראל טרם הגשת העתירה, והיא אף לא צורפה כמשיבה להליך (ראו: בג"ץ 6478/15 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הרשות לשירותיים ציבוריים – חשמל, פסקה 19 (20.04.2017)). הלכה ידועה היא כי בטרם פנייה לבית משפט זה, על העותר לפנות תחילה לרשות המנהלית המוסמכת, שאם לא כן תידחה עתירתו על הסף (ראו, מני רבים, בג"ץ 8952/22 עאיש נ' המועצה המקומית אפרת, פסקה 6 והאסמכתאות שם (27.2.2023)).

7.לבסוף, דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר, שנמנע מלהציג בעתירתו את התמונה המלאה. הלכה עמנו כי בית המשפט יימנע מלהושיט סעד למי שלא מציג בפניו את מלוא התמונה העובדתית (בג"ץ 6277/18 טויטו נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (17.12.2018)).

8.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ש"ח.