בג"ץ 8939/14 פלוני נ. משרד הפנים

העתירה התייתרה ונמחקה לאחר שהסעד לו עתר העותר, הנפקת היתר כניסה לישראל, ניתן לו, ונותרה על הפרק בקשת העותר לפסיקת הוצאות.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, איני מוצאת לחייב את המשיבים בהוצאות העותר. הטעם לכך הוא כי על יסוד החומר בפניי, אין בידי לקבוע כי העותר מיצה הליכים טרם הגשת העתירה.

העותר ציין בעתירתו, בבקשה לפסיקת הוצאות ובתשובתו לתגובת המשיבים כי טרם הגשת העתירה "התקשר אין ספור פעמים לגורמים המוסמכים, ושהוא נמצא איתם בקשר, כדי לקבל היתר כניסה חדש, אולם, כל פניותיו של העותר היו לשווא, וכל גורם העביר אותו למישהו אחר". המשיבים מצידם ציינו כי העותר אכן פנה טלפונית לקצין המאוימים במת"ק חברון וכי זה הנחה אותה לשוב ולהתקשר במועדים ספציפיים לצורך בדיקת סטטוס הנפקת ההיתר, אך לטענתם העותר לא עשה כן. עוד ציינו המשיבים כי "דרך המלך" לקבלת ההיתר היא התייצבות פיסית במת"ק, כי כך עשה העותר בפעמים הקודמות בהן הונפק לו היתר כניסה, וכי ההיתר אכן הונפק לבסוף לאחר התייצבות פיסית במת"ק.

העותר מכחיש בתשובתו את טענת המשיבים לפיה הונחה להתקשר לקצין המאוימים במועדים ספציפיים וכן טוען הוא כי טענות המשיבים בדבר השתלשלות הדברים הרלבנטית לאחר הגשת העתירה אינה מדויקת, אולם סבורני כי כך או כך אין בפניי תשתית המצדיקה לחייב את המשיבים בהוצאות. יצוין בהקשר זה כי טענת העותר בדבר פניותיו "לגורמים המוסמכים" לא פורטה. כך למשל לא פירט העותר באילו מועדים נערכו הפניות הנטענות, בכמה פניות מדובר, עם מי שוחח וכיוצ"ב. כמו כן אין בפי העותר כל טענה כי טרם הגשת העתירה נשלחה על ידו פניה בכתב או כי התייצב פיסית במת"ק לשם קבלת ההיתר, ואוסיף בהקשר זה כי גם בתשובה לתגובת המשיבים לא התייחס העותר לשאלה האם קיימים נהלים המסדירים את אופן הטיפול בבקשות כגון דא ובין היתר האם נדרשת התייצבות פיסית במת"ק, כעולה מטיעוני המשיבים, או שניתן להסתפק בפניה טלפונית לקצין המאוימים של המת"ק, כפי שנעשה בפועל.

בהינתן האמור, איני סבורה כי העותר פרש בפניי תשתית עובדתית או נורמטיבית אשר על בסיסה ניתן לקבוע כי מיצה הליכים כנדרש טרם הגשת העתירה, וממילא לא ניתן לקבוע כי התנהלות המשיבים מצדיקה לחייבם בהוצאות. אשר על כן, הבקשה נדחית.