בג"ץ 894/14 לודמילה שבצוביץ נ. מכון עדן בע''מ

לפניי בקשה להפחתת סכום האגרה בהליך זה. הבקשה הוגשה במסגרת עתירה בעניין פסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה, שבו נדחה ערעורה של העותרת על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה.

בעל-דין המבקש פטור (מלא או חלקי) מתשלום אגרה נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית, והליך המגלה עילה (תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). בענייננו, הבקשה שלפניי אינה כוללת תשתית עובדתית מלאה לעניין מצבה הכלכלי של העותרת, ואינה נתמכת בתצהיר ובאסמכתאות.

מעבר לכך, דומה כי גם במישור העילה ניצבת לפני העותרת משֹוכה גבוהה ביותר. ראשית אציין כי לעתירה – שהוכתרה "בקשה לערעור" – צורף פסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 62789-01-13), שדחה את ערעורה של העותרת על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה (בתיק ס"ע 26000-01-12). כמו-כן צורף פסק-דין של בית הדין האזורי, אולם לא מדובר באותו פסק-דין שעליו נסב הערעור לבית הדין הארצי, אלא מדובר בפסק-דין בתביעה אחרת של העותרת (ס"ע 31776-12-11), שבו נפסקו לה סכומי כסף מסוימים. לעתירה לא צורף אפוא פסק-הדין הרלוונטי של בית הדין האזורי. מכל מקום, למקרא פסק-הדין של בית הדין הארצי, ונימוקי העתירה, עולה ספק של ממש בדבר קיום עילה להליך, בפרט בשים לב להלכה שלפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעות בית הדין הארצי לעבודה, ועל כן יתערב בפסק-דינו רק במקרים חריגים שבהם נתגלתה טעות משפטית מהותית וכאשר כללי הצדק מחייבים זאת (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פ"ד מ(1) 673 (1986)).

לפיכך, אין בידי להיעתר לבקשה. האגרה תשולם תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יימחק ההליך ללא הודעה נוספת.