בג"ץ 8943/09חדגיה סברי אלעמאר נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתם שלא להיעתר לבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת ) לאיחוד משפחות עם העותר 2 (להלן: העותר ), ומדוע לא לאפשר לעותר היתר ישיבה ועבודה בישראל עד למיצוי הדיון בבקשה.

העותרת הינה אזרחית ישראלית ילידת 1985, אשר נישאה לעותר, תושב הרשות הפלסטינית. לטענתם פנו למשיבים בבקשה לאיחור משפחות אך נדחו מפאת גילם הצעיר. לטענת העותרים, החלטת המשיבים מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם ולא קיים כל נימוק למניעת איחוד המשפחות.

מנגד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות לאור קיומו של סעד חלופי, בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

דין העתירה להידחות על הסף לאור קיומו של סעד חלופי. הסעד המבוקש על ידי העותרים הינו כי תינתן לעותר אזרחות ישראלית בשל איחוד משפחות. בקשות מסוג זה, בשעה שבן הזוג הזר הינו תושב האזור, מוסדרות בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) ). כפי שקובע סעיף 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, הסמכות לדון בעתירות מנהליות שעניינן החלטות רשות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים, למעט החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג.

משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשתם העותרים, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתם (ראו בג"צ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה אלוף פיקוד דרום (לא פורסם, 4.9.2008); בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.2009)). אמנם, סמכותם של בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מנהליות איננה גורעת מסמכותו של בית משפט זה. עם זאת, נקבע לא פעם כי רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ידון בית משפט זה בעתירות שהסעד המבוקש בהן מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. עמד על כך בית משפט זה:

"אכן, הסמכות אשר הוענקה בחוק לבתי המשפט לענינים מינהליים לא גרעה מסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק ... על כן, מבחינה עקרונית, מוסמך בית משפט זה לדון בעתירה דנא, אף שהעניין נתון גם לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. עם זאת, כאשר עסקינן בעניינים הנתונים לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים, דרך המלך הינה פנייה לאותו בית משפט ... אמנם, אין באמור לעיל כדי לשלול מבעל דין את האפשרות לעתור ישירות לבית המשפט הגבוה לצדק. ברם, רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ייזקק בית משפט זה לעתירות בנושאים המצויים בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. הטעם לכך הוא, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בעתירה מינהלית נתון ממילא לערעור בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים" (בג"צ 2371/04 וולף נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 14.3.2004)).

המקרה שבפנינו איננו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בשלב זה. לעותרים פתוחה הדרך לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בכדי להשיג על החלטות המשיבים בעניינם.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.