בג"ץ 8944/09 איאד רדואן נ. משטרת ישראל

1.

ביום 8.11.09 הגיש העותר, תושב ישראל, את העתירה שבכותרת במסגרתה ביקש להורות למשיבה לאפשר לו העברת סחורה הנמצאת בישראל דרך מחסום מ"פ שועפאט. העתירה הומצאה למשיבה מיום 9.11.09. ביום 18.11.09 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למחיקת העתירה לאחר שהמשיבה הודיעה כי בעקבות בדיקה נוספת בעניינו של העותר, הוחלט להסיר את ההתנגדות למעבר העותר עם סחורתו במחסום האמור, ולאחר שהודע כי ביום 17.11.09 הוזנו מחדש פרטי העותר במחסום. לפניי בקשה להורות על השבת האגרה ששולמה וכן לפסוק הוצאות לטובת העותר. המשיבה הותירה ברוב הגינותה את הבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקשה כי בשיעור ההוצאות יילקח בחשבון כי הטיפול נעשה בפרק זמן קצר ביותר ללא צורך בהתערבות בית המשפט.

2.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי מקום לקבל את הבקשה. בתגובת המשיבה לא נסתרה הטענה כי הגשת העתירה היא שהובילה לבדיקה נוספת בעניינו של העותר, לשינוי בעמדת המשיבה ולקבלת הסעד. בנסיבות אלו, ונוכח עמדת המשיבה, שוכנעתי כי נתקיימו התנאים לחיוב המשיבה בהוצאות העותר. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שיש לקחת בחשבון את מהות העתירה, כמו גם את המהירות בה ניתן הסעד, בלא צורך בקיום דיון במעמד בעלי הדין או בהגשת כתבי בי דין נוספים מלבד כתב העתירה. יש לקחת בחשבון גם את העובדה שמדובר בעתירה שאינה מורכבת, כך שמידת הטורח הכרוכה בהכנתה אינה גדולה במיוחד. לאחר שנתתי דעתי לשיקולים אלה ולכלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המשיבה לשלם לעותר שכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ₪. האגרה תושב בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.