בג"ץ 8955/11 פלוני נ. משרד הפנים

השופטת ע' ארבל :

עניינה של עתירה זו הוא בקשת העותרים כי יינתן לעותר 1 מעמד בישראל. לצד העתירה, הגישו העותרים בקשה לצו ביניים אשר יאסור על הרחקתו מישראל.

1.

העותר 1 נשוי לעותרת 2 שהינה אזרחית ישראל ולהם שלושה ילדים משותפים (העותרים 3-5). טענתם המרכזית של העותרים הינה כי יש להעניק לעותר 1 מעמד בישראל וזאת נוכח האיום הנשקף לו באם יגורש לעזה. לצד זאת מצויין כי גם אחיו ואשתו של העותר 1 הינם אזרחי ישראל וכי הוא עצמו מתגורר ועובד בישראל מזה כ-18 שנים, אלא שלא השכיל להסדיר את מעמדו במועד. על כן, מבקש העותר 1 כי יינתן לו מעמד, בין אם מכוח ההליך המדורג לאיחוד משפחות, בין אם בשל הסכנה הנשקפת לו נוכח שיתוף הפעולה שלו עם גורמי בטחון ישראליים "ואם מכוח כל חובה אחרת", כלשונו.

2.

במסגרת פירוט ההליכים הקודמים בהם נקט העותר 1, מפרט הוא עתירה שהגיש לבית משפט זה, אשר נדחתה בנימוק כי לא נמצא מקום להתערב בהחלטת ועדת המאויימים (בג"ץ 11008/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.09)).

3.

בעתירתם טוענים העותרים כי בית משפט זה הוטעה על-ידי המשיבים אשר טענו בעתירה הקודמת (בג"ץ 11008/08) שלא נשקפת לעותר 1 סכנת חיים באם יורחק מישראל. על כך מוסיפים העותרים וטוענים כי מאז פסק-הדין אירעו אירועים נוספים המלמדים על הסכנה הנשקפת לעותר 1. בעיקר מפרט העותר 1 כי בחודש אפריל 2010 הורחק לעזה, שם נרדף על-ידי איש חמאס וכי כתוצאה מכך הותר לו להיכנס בחזרה לשטח ישראל.

על אף טענות אלה המתמקדות בטענת המאויימות, ככל העולה מן העתירה, לאחר אירוע זה לא פנה העותר 1 לוועדת המאויימים בבקשה מעודכנת כי תיבחן מחדש טענתו בדבר הסכנה הנשקפת לו. תחת זאת, הגישו העותרים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בה התייחסו גם לבקשה לאיחוד משפחות שהגישו לאחר פסק-הדין בעתירתו הקודמת לבג"ץ. לאחר שנדחתה העתירה על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, פנה העותר לועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים, אשר דחתה אף היא את בקשתו.

4.

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי שתתבקש תגובת המשיבים. ככל שהעתירה נוגעת לטענת המאויימות – הרי שהעתירה מוקדמת, שכן על העותר 1 להעלות טענותיו בפני ועדת המאויימים, אשר היא אשר אמונה על הערכת הסכנה הנשקפת לעותר 1 ( בג"ץ 1165/10 סנימה נ' שר הפנים

(לא פורסם, 3.5.10); כן ראו בהקשר אחר: בג"ץ 6077/08 דן נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 5.8.08) ) . כפי שעולה מפסק-הדין בעתירה הקודמת, ועדת המאויימים אכן נדרשה לשאלה זו בעבר ומצאה כי יש לדחות את בקשת העותר 1. עם זאת, ככל שלטענת העותר אירעו, מאז ניתנה החלטתה של הוועדה, אירועים שיש בהם כדי להצדיק את שינוי ההחלטה – עליו למצות את ההליכים בפניה בטרם יפנה בטענה זו לבית המשפט בשבתו כבג"ץ ( בג"ץ 10/18 עודה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 1.3.10)) .

אף בהתייחס לאפיקים האחרים שמזכיר העותר 1 לקבלת מעמד – דין העתירה להידחות. ככל שמתייחסים העותרים להליך המדורג, הרי שבענין זה הכריע בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק-דינו מיום 19.9.11 אליו מפנים העותרים בעצמם, וזאת בהתאם לסמכותו מכוח פרט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהלים, התש"ס-2000 . מפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים עולה כי העותר אף הגיש בקשה לוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים ונדחה (פסקה 5 לפסק-הדין). תקיפתה של ההחלטה אמנם חורגת מסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים ועל כן לא נדונה בפסק-הדין, אולם בעתירה שלפנינו לא הועלו טענות כנגד ההחלטה ודחייתה, וממילא העותרים גם לא צירפו אותה. כל שהוזכר בענין זה הוא בקשת העותרים במסגרת אחד הסעדים החלופיים כי "יינתן לו מעמד מטעמים הומניטאריים". ברי כי באמור בפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בדבר קיומה של החלטה שכזו לא די כדי לבסס את התשתית הנדרשת לבחינת טענה כנגד החלטה זו. לבסוף, יצויין כי ככל העולה מפסקה 54 לעתירה, המתייחסת להחלטת ועדת ההשגות לזרים מיום 1.12.11, העתירה אינה מופנית כנגדה. אולם למען הסר ספק ונוכח לשונו הכללית של הסעד המבוקש, יובהר כי אף תקיפת החלטה זו מקומה בבית המשפט לעניינים מינהליים, כפי שמצויין אף בהחלטה גופה.

לאור האמור, העתירה נדחית על הסף. לפנים משורת הדין, יישאר הצו הארעי שניתן בתיק זה בתוקפו למשך חודש ימים על מנת לאפשר לעותר 1 להגיש בקשה עדכנית לוועדת המאויימים.