בג"ץ 8962/05 לריסה אנדריאנוב נ. משרד הפנים

1.בפני בקשה לפטור מאגרה. עניינה של העתירה, צו המורה למשיב ליתן לעותרים אזרחות ישראלית וצו ביניים אשר יאסור על המשיב לגרשן מישראל עד להכרעה בעתירה. העותרת 1 הינה אם חד הורית, גרושה מבעלה אשר נמצא ברוסיה ואין לה קשר עימו. העותרים 2-4 הם ילדיה. שניים מהם הינם קטינים. העותרת 5, אמה של עותרת 1, היא פנסיונרית בת 75. העותרת 1 עבדה לפרנסתה בעבודות ניקיון. עקב מצבה המשפחתי, היא עובדת בחצי משרה בלבד. עד לחודש ספטמבר, קיבלה העותרת 1 מזונות מהביטוח הלאומי אולם בשל ההחלטה על שלילת אזרחותה הופסק תשלום המזונות. העותרת 5 היתה זכאית לקצבת זקנה אולם זו הופסקה מאותו טעם. העותר 2 אינו עובד עקב מחלה קשה ממנו הוא סובל, וכיום אף אינו זכאי לקצבת נכות. העותרים גרים יחד בשכירות ומשלמים דמי שכירות חודשיים בסך 430$. לפי טענתם, אין להם נכסים אותם ניתן לממש לצורך תשלום האגרה ואף אין להם קרובי משפחה בארץ אשר ניתן להסתייע בהם לצורך זה. משרדה של באת כוח העותרים גובה מהם שכר טרחה מינימלי אשר אף הוא חולק לתשלומים על פני תקופה ארוכה.

2.לאחר עיון בבקשה לפטור מתשלום אגרה, במסמכים המצורפים לה ובעתירה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. זאת, שכן מצבם הכלכלי של העותרים אינו מאפשר להם לעמוד בתשלום האגרה. לכך אוסיף כי עיון בעתירה מגלה לכאורה עילה. אשר על כן החלטתי לפטור את העותרים מאגרה.