בג"ץ 8973/16 חסין אברהים אבו חמדה נ. הוועדה לשחרור נכסי נפקדים לפי סעיף 2

השופט י' עמית:

1.

בחודש נובמבר 2016 הגישו העותרים את העתירה נשוא ההליך דנן, שבה ביקשו כי נורה למשיבים לקיים דיון חוזר בבקשה שהגישו לשחרור נכסיהם ממעמד של "נכס נפקד", ולהמליץ על שחרורם (להלן: הבקשה ). ביום 25.1.2018 ניתן פסק דיננו, במסגרתו הורינו על מחיקת העתירה, על בסיס הסכמת הצדדים לפיה הבקשה תוחזר לבחינה מחודשת בפני המשיבה 1 – הוועדה לשחרור נכסי נפקדים לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן בהתאמה: פסק הדין ו- הוועדה ).

2.

בתקופה שלאחר מתן פסק הדין, ביום 12.3.2019, קיימה הוועדה בחינה מחודשת בעניינם של העותרים, אשר בסופה הוחלט כי יתבצעו בדיקות נוספות הנוגעות לבקשותיהם. בהמשך לכך, התנהלו תכתובות בין המשיבים לבין בא כוח העותרים דאז, במסגרתן התבקשו העותרים 3-2 להמציא מסמכים נוספים לשם דיון בעניינם בוועדת הבעלויות של רשות מקרקעי ישראל. לעותר 1 נמסר כי טרם הוגשה בקשה מטעמו לשחרור נכסו, ועליו לעשות כן לשם בחינת בקשתו. לצד זאת, התקיימו בעניינם של העותרים 3-2 דיונים נוספים בוועדה ובוועדת הבעלויות של רשות מקרקעי ישראל, בימים 21.2.2021, 6.4.2021, 14.7.2021 ו-10.11.2021, אשר בסופם הוחלט כי לא ניתן ליתן החלטה בעניינם בשל היעדרם של מסמכים מהותיים הנוגעים לבעלות בנכסים, ובכלל זה ייפויי כוח תקפים.

3.

מאז מתן פסק הדין חלפו כארבע שנים, וכעת הגישו העותרים את הבקשה שלפנינו – "בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט", במסגרתה מבוקש להורות למשיבים לקיים את פסק הדין " ולקצוב למשיבים פרק זמן קשיח וברור למתן החלטה מנומקת בעניין העותרים, תוך הטלת קנס על המשיבים במידה ויחרגו ממסגרת זמן זו ". לטענת העותרים, פסק הדין טרם קוים, שכן הבקשה לא נידונה מחדש בפני הוועדה, ולא נמסר להם כל תיעוד בעניין. לאור זאת, ומשום שסעיף 2 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח-1958 קובע כי "לענין הליך דין המדינה כדין כל אדם", יש להחיל את הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה ). בנוסף, העותרים טוענים כי המשיבים, יחד עם רשות מקרקעי ישראל שהצטרפה להליך כחלק מהליך בחינת הבעלות, מציבים בפניהם דרישות חדשות לדיון בבקשותיהם, אשר לא בא זכרן במסגרת ההליכים שהתנהלו עד כה, כגון דרישה לקבלת ייפוי כוח מהבעלים הרשומים, כמו גם מסמכים נוספים לשם בחינת הבעלות בנכסים, אישורי מס, ועוד. לטענתם, הדרישות האמורות נענו על ידם, והמשיבים השחיתו מסמכים נוטריוניים מקוריים שנמסרו לידיהם בנאמנות. עוד נטען כי העותר 1 הגיש בקשה, כפי שנתבקש.

4.

המשיבים, מנגד, טוענים כי אין מקום למתן הסעד המבוקש במסגרת בקשה לפי הפקודה, משום שהעתירה נמחקה מבלי שניתן צו המורה למשיבים לעשות דבר מה או להימנע מביצועו. לצד זאת, נטען כי המשיבים פעלו בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה ביטויה בפסק הדין, שכן בקשות העותרים 3-2 לשחרור נכסיהם, נבחנו במסגרת חמשת דיוני הוועדה וועדת הבעלויות של רשות מקרקעי ישראל. בהקשר זה טוענים המשיבים כי בהתאם לנוהל B 35.05 של רשות מקרקעי ישראל, יש לעבור הליך של הוכחת זכויות ברשות מקרקעי ישראל בטרם הגשת בקשה לוועדה. העותרים 3-2 התבקשו להמציא מסמכים רלוונטיים לדיון בבקשתם, כולל ייפויי כוח תקפים ו"תצהיר אדם זר" חדש, אך אלו טרם הוגשו כנדרש. באשר לעותר 1, נטען כי טרם הוגשה בקשה לשחרור נכס מטעמו, וכי ככל שתוגש כזו כנדרש, וכן יושלמו כלל המסמכים על ידי העותרים 3-2, בקשתם תיבחן על ידי הגורמים הרלוונטיים, בהתאם לקבוע בפסק הדין ובכפוף לנהלים.

5.

ביום 17.5.2022 אישרתי לעותרים להשיב לתגובת המשיבים. בתשובת העותרים נטען כי המשיבים התעלמו בתגובתם מטענות שונות, בין היתר מהטענה כי נמסרו להם ייפויי כוח נוטריונים מקוריים שהושחתו; כי לא ניתן להציג אישורי מס; כי הליך הבעלות שמבוצע על ידי רשות מקרקעי ישראל מהווה שינוי מדיניות מאוחר לפסק הדין; וכן משאלת סמכותה של רשות מקרקעי ישראל לדון ולהכריע בשם הוועדה בבקשת העותרים. עוד נטען כי דרישות המשיבים להמצאת מסמכים נוספים, ובכלל זה ייפוי כוח ישיר, הן דרישות חדשות; כי העותר 1 הגיש בקשה כנדרש; כי המסמכים שצורפו לתגובת המשיבים לא הועברו לעותרים, ובכל מקרה הם אינם עומדים בנטל הראייה להוכחתם; כי פסק הדין לא קוים, וכי לא ניתן להבין מהתכתובות כי התקיימו דיונים בוועדה; כי ייפוי הכוח שהוצג למשיבים הוא נוטריוני ובלתי חוזר, ומדיניות המשיבים האוסרת על שימוש בייפוי כוח בלתי חוזר היא בלתי חוקית; וכי כל המסמכים הנדרשים נשלחו לרשות מקרקעי ישראל, והדרישות החוזרות להמצאת מסמכים עומדות בסתירה לכך שמסמכים אלו כבר הומצאו.

6.

דין הבקשה להידחות.

לאור האמור בפסק הדין, יש ממש בטענתם המקדמית של המשיבים לפיה האכסניה של פקודת בזיון בית משפט אינה האכסניה המתאימה לטרוניות המבקשים, באשר פסק הדין אך מורה על החזרת הבקשה לבחינה מחודשת בפני הוועדה לשחרור נכסי נפקדים, וכך אכן נעשה. ובכלל, מבלי להידרש לשאלה העקרונית של תחולת הליכי בזיון על המדינה, הרי שהליך לפי סעיף 6(1) לפקודה הוא הליך צופה פני עתיד, אשר נועד לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידי בית המשפט והמצווה לעשות, או האוסר לעשות, כל מעשה (בג"ץ 3694/17 עמותת "הורות משותפת=טובת הילד" נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (22.1.2019)). כפי שעולה מתגובת המשיבים, הוועדה קיימה חמישה דיונים בעניינם של העותרים, כאשר הדיון הראשון לאחר מתן פסק הדין התקיים ביום 12.3.2019. בכך, המשיבים פעלו בהתאם להסכמה שניתנה בפסק הדין, והחלו בבחינה מחודשת של בקשת העותרים 3-2 לשחרור נכסיהם. אין בהחלטת המשיבים לבצע בדיקת בעלות בנוגע לנכסים ששחרורם מבוקש, כדי לשנות מן המסקנה האמורה. על כן, אין מקום למתן סעד לפי הפקודה. כפי שהבהירו המשיבים בפסקה 18 לתגובתם, בכוונתם להמשיך ולפעול בהתאם להסכמה הקבועה בפסק הדין, בכפוף לכך שהעותרים יגישו את כלל המסמכים הנדרשים. באפשרות העותרים לפנות אל המשיבים בצירוף המסמכים הנדרשים, או, אם הם סבורים שקיימת להם עילה שבדין לעשות כן, לפעול במתווה מתאים אחר, ובכלל זה להגיש עתירה חדשה.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. מהבקשה עולה כי העותרים "נאבקים" בבירוקרטיה הכרוכה בשחרור נכס נפקד, ונדרשים מעת לעת להמציא מסמכים נוספים מעבר לאלה שכבר הומצאו על ידם. משכך, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.