פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
899/08 - ג'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. חסן סרחאן אמין אבו עצב
2. עבד אלמעטי חסן סרחאן אבו עצב
3. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 29.1.08) בבקשתם של העותר 1 והעותר 2 (להלן: "קרובי הכלוא") לקבל היתר לביקור אצל בנו של העותר 1, אחיו של העותר 2, שהינו תושב האזור, ואשר במועד הגשת העתירה היה כלוא במתקן כליאה בישראל. ביום 24.2.08 הודיע המשיב לעותרים, כי לקרובי הכלוא הונפקו היתרים לביקור חד-פעמי אצל הכלוא, התקף מיום 26.2.08 עד ליום 10.4.08. בהמשך לכך ולבקשתם, החלטתי ביום 7.4.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.
2.
העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה מ מוש ך מצד המשיב לבקשת קרובי הכלוא. לדבריהם, לעותר 1 הונפק, על ידי המשיב, היתר לביקור חד-פעמי אצל בנו, אותו הוא מימש ביום 21.4.07. לעותר 2 הונפק, על ידי המשיב, היתר לביקור חד-פעמי אצל אחיו, אשר היה תקף עד לחודש דצמבר 2006. לאחר שתם תוקף ההיתרים, פנו קרובי הכלוא – כל אחד במועדו – למשיב, באמצעות הצלב האדום. משלא נענו פניותיהם, פנה ביום 7.5.07 העותר 3 ללשכת היועץ המשפטי של המשיב בבקשה להסדיר את ביקורם של קרובי הכלוא אצל הכלוא, אולם לא זכה למענה. בשל כך הוגשה עתירה זו. לטענת העותרים, אף אם הגשת העתירה לא היא אשר הובילה לקבלת הסעד, אין המ דובר בתנאי הכרחי לפסיקת הוצאות. לגישתם, די בכך שהעתירה הוגשה בעיתוי, אשר מנקודת מבטם כעותרים היה סביר ואף חיוני.
3.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בירור שנערך עם הגורמים הרלבנטיים העלה כי בשונה מהמצוין בדברי העותר 1, היתר הביקור האחרון שניתן לו היה תקף מיום 10.9.06 ועד ליום 24.10.06, וכן כי מאז לא התקבלה אצלו כל בקשה חדשה בעניינו של העותר 1. באשר לעותר 2, טוען המשיב כי בירור שנערך עם הגורמים הרלבנטיים העלה כי בקשתו מחודש ינואר 2007 נבדקה, והונפק לו היתר ביקור שהיה תקף מיום 6.6.07 ועד ליום 20.7.07. לפיכך, טוען המשיב כי בעניינם של שני קרובי הכלוא לא התקיים הליך מינהלי קודם כנדרש, אשר יש בו בכדי להצדיק הגשת העתירה, ועל כן מבקש לחייב את העותרים בהוצאות בקשה זו.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובשים לכללים שנקבעו בפסיקה לעניין חיוב בעל דין בהוצאות (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)), הגעתי למסקנה כי דין בקשת העותרים להוצאות, להידחות. מטענות המשיב עולה כי בקשתו של העותר 2 טופלה – ואף נענתה – זמן רב קודם להגשת העתירה דנן, ואילו בקשתו של העותר 1 כלל לא הוגשה. לאור כך, ומאחר שלא צורף לבקשה כל תיעוד לכך שהפניה מחודש אפריל 2007 כלל הגיעה לידי המשיב – וכל שיש בידי העותרים לעניין זה הוא שהבקשה הוגשה לצלב האדום – הרי שאין בידי למצוא צידוק להגשת העתירה, שיש בו בכדי להצדיק את חיוב המשיב בהוצאות.
5.
סוף דבר, דין בקשת העותרים לפסיקת הוצאות, להידחות. נוכח החסרים המשמעותיים בבקשה לפסיקת הוצאות שלפני, ישאו המבקשים העותרים בהוצאות המשיב בסך 750 ₪ בגין הגשת בקשה זו. סכום זה נקבע בשים לב למצבו של עותר מס' 1 כאמור בסעיף 14 לעתירה, והוא ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, כ"ב בשבט
תשס"ט (16.2.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם