בג"ץ 8997/00 ג'ואד מחמד ג'אבר נ. שר המשטרה

זוהי בקשה לחיוב המשיב בהוצאות העתירה.

הטענה היא כי:

"לעותר מס' 1 הותר באיחור רב, אחרי למעלה מחודש ימים רק ביום 11.1.01, לחזור אל ביתו לאחר שנעדר ממנו מאז יום 8.12.00, עת השתלטו מתנחלים על הבית. במהלך אותו זמן ואחרי הגשת העתירה נגרמו לבית נזקים רבים בתחילה על ידי מתנחלים שהתנחלו ושהו בו כמה יממות, ולאחר מכן על ידי חיילים שהוצבו בבית ונאלצו להתגורר בו תקופה ממושכת. מאחר ועניינה של העתירה היה פינוי המתנחלים, ומניעת התקרבותם אל הבית, ובסופו של דבר הושגה המטרה, מתבקש בית המשפט למחוק העתירה. מכל מקום לא ניתן לוותר על הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד...."

על כך משיבים המשיבים כי מיד עם היוודע למשיבים על השתלטות קבוצה של תושבי קרית ארבע על ביתו של עותר 2 ביום 8.12.00, ומשהתברר כי אין הם מתכוונים להתפנות מן הבית, נערכו כוחות לפינויים במוצאי שבת. בעקבות עימותים שפרצו באזור הוציא מח"ט יהודה צו סגירת שטח לאזור הבית, בשבת בשעות אחר הצהרים, לאחר עיקר השתלשלות המאורעות, הגיעה העתירה לידיעת המשיבים. במוצאי שבת החל פינוי המבנה, ונמשך עד אחר חצות. לאחר הפינוי הושאר במקום כח צבאי מצומצם על מנת למנוע פגיעה או ניסיון פלישה נוסף, ורק לאחר שהוברר לרשויות הצבא כי אין עוד חשש לחידוש האירועים עם שובו של העותר לביתו, ביום 11.1.01, הוסר צו השטח הצבאי הסגור וניתן לעותר לשוב לביתו. המשיבים טוענים, איפוא, כי פעלו לפינוי הפולשים ולמניעת הידרדרות המצב עוד לפני הגשת העתירה, וכי על העותרים להפנות טענותיהם כנגד הפולשים ולא כנגד המשיבים.

נראה לי כי הצדק עם המשיבים. התנאים לחיוב בהוצאות בעתירה לבג"ץ גובשו בבג"ץ 842/93, אל נססרה נגד שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4) 217, ועיקרם קיומו של צידוק בהגשת העתירה ותלות בין הגשתה לבין השגת התוצאה המבוקשת. במקרה זה נראה כי פעולות המשיבים ננקטו ללא כל קשר להגשת העתירה. השיקולים שעמדו בבסיס פעולותיהם של המשיבים, הן פינוי הבית מן הפולשים והן מניעת הגישה לבית בתקופה שלאחר מכן, היו שיקולים של מניעת מעשי אלימות נוספים והחזרת הסדר על כנו.

העותרים לא הביאו ולו תחילתה של ראיה לפסול במעשי המשיבים ובהחלטותיהם. עצם העובדה שנגרם לעותרים נזק כתוצאה מן האירוע ומהגשת העתירה בביתם אינה מצדיקה הטלת האחריות לתשלום ההוצאות על המשיבים. משלא הוכח ואין בסיס להניח כי הגשת העתירה היא שהביאה את המשיבים לפעול, וכי היה פסול כלשהו במעשי המשיבים, אין מקום לחייב את המשיבים בהוצאות.

העתירה נדחית.