בג"ץ 9000/10 פלוני נ. שר הפנים

השופט נ' הנדל:

1.

זוהי עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי שר הפנים; מנכ"ל משרד הפנים; הממונה על הביטחון ברשות ההגירה ומנהל הלשכה האזורית למנהל אוכלוסין מזרח ירושלים, לבוא וליתן טעם מדוע לא יבטלו את החלטתם מיום 21.11.2010 לאפשר לעותר להמשיך לקיים הסדר מיוחד שהיה נהוג עימו מאז שנת 2005, לפיו נחסך ממנו זמן ההמתנה בכניסתו לצורכי עבודתו למשרדי מנהל הלשכה האזורית למנהל אוכלוסין במזרח ירושלים מטעמים ביטחוניים.

2.

העותר הינו עורך דין המתמחה בין היתר בתחום מנהל אוכלוסין ומשפט מנהלי. משרדו ממוקם בירושלים ומזה למעלה מעשרים שנה הוא עובד במזרח ירושלים. הוא מציין בעתירתו זו כי הוא גמלאי של שירות הביטחון הכללי וכי הוא שימש בעברו "איש שטח ומודיעין" במגזר הערבי. במסגרת עבודתו כעורך דין, הוא נאלץ, על פי טענתו, להגיע בממוצע פעם או פעמיים בחודש למשרדי לשכת מינהל האוכלוסין הממוקמים במזרח העיר ירושלים. הוא מביע חשש מפני סכנה ממשית שיתנקשו בחייו תוך ניצול זמן ההמתנה לתור של עשרות אנשים המבקשים להיכנס בשערי לשכת המינהל. שכן, מדובר באזור שאיננו "סטרילי". הוא מציין כי בעניינו נחשפו זה מכבר מספר מקרים בהם הייתה כוונה להתנקש בחייו. לנוכח זאת, הושג הסכם בעל פה בינו לקב"ט הלשכה לשעבר מר רומן שפירו ומר גרשון ביים לפיו הוא לא ימתין בתור בהגיעו למשרדי הלשכה אולם יצטרך לעבור בדיקה ביטחונית מלאה. העותר מדגיש כי הסכם זה פעל במשך שנים רבות ללא כל תקלה והדבר לא היווה מטרד למאן דהוא. בתחילת חודש ספטמבר 2010, הגיע העותר למשרדי הלשכה, לאחר היעדרות של מספר חודשים ונתקל בסירוב להכניסו למשרדי הלשכה "בנוסח המקוצר". לטענתו, בתקופה זו הוחלפו קב"ט הלשכה ומאבטחים רבים אשר לא היו מודעים להסדר האמור. באותו מקרה התערב קב"ט הלשכה מר עדי ציטרום וכניסתו של העותר התאפשרה ללא המתנה. בחודש אוקטובר 2010, שוב נתקל העותר בסירוב מוחלט לאפשר כניסתו ללא עמידה בתור.

העותר פנה בנדון למנהלת אגף ביטחון רשות אוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. בתגובה, נערכה בדיקה של קב"ט מרחב ירושלים ובתום הבירור נערך דו"ח שמסקנתו היא לא לאפשר לעותר פטור מעמידה בתור בכניסה למשרדי הלשכה. בין היתר, צוין בדו"ח כי העותר איננו יוצא יחידת ביטחון היחידי שמגיע ללשכה ומתן הקלה ייצור תקדים לאחרים שיטענו לחוסר שוויון. ההגנה על יוצאי יחידות שהוגדרו בסיכון היא באחריות המשטרה ולא אגף הביטחון של רשות האוכלוסין. הדו"ח הכחיש כי היה קיים הסדר עם העותר לפיו הוא לא יעמוד בתור. העותר משיג נגד קביעותיו העובדתיות של הדו"ח וטוען נגד אמיתותן. העותר פנה בשנית למנהלת אגף הביטחון ברשות האוכלוסין אולם לא קיבל מענה. בעתירה זו טוען העותר כי יש בביטול החד צדדי של ההסדר משום הפרה של הבטחה שלטונית מנהלית.

המשיבים חולקים מבחינה עובדתית על קיומו של הסכם או נוהג שכזה ומבקשים לדחות את העתירה על הסף מחמת העדר עילה. לטענתם, מתן היתר כגון דא ייצור תקדים בעייתי שיפגום ביעילות עבודת אגף הביטחון של רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול.

3.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. בית משפט זה לא יתערב כעניין שבשגרה בשיקול הדעת המסור לרשות המנהלית בכל הנוגע לסידורי האבטחה בתחומה. הלכה היא כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול הדעת שניתן לרשות בשיקול דעתו שלו. העותר מבקש מבית משפט זה להכריע בין שתי גרסאות עובדתיות לעניין קיומו או היעדר קיומו של הסדר מיוחד בעניינו. בראייה זו, העתירה אינה מגלה עילה משפטית המאפשרת את התערבותו של בית משפט זה. בל נשכח, כי השאלה הרלוונטית היא אם העותר קיבל הבטחה מגורם מוסמך. על פי החומר, יש להשיב לשאלה זו בשלילה. כך או כך, אין לשלול טענת המשיבים לפיה עליהם להקפיד על שיוויון אף בכגון דא. תצוין עמדת המשיבים שככל שקיימת סכנה קונקרטית ביחס לעותר, רשאי יהא הוא לפנות אליהם בנדון. אחרון, תודגש הצעת המשיבים לפיה העותר רשאי ליצור קשר טלפוני עם קציני הביטחון כדי לברר מהו "המצב בשטח" מבחינת אורך ההמתנה טרם הגעתו למקום.

4.

העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.