בג"ץ 9006/08 רבחיה אחמד סאלם נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

השופט ח' מלצר:

1.

עניינה של העתירה שבפני הוא בהארכת אשרת כניסתה של העותרת לשטחי האזור. בתאריך 16.1.07 סורבה בקשת העותרת להיכנס לישראל, לאחר שנמצא כי במהלך שבע השנים שקדמו לבקשה זו, שהתה העותרת במצטבר, תקופה של חמש שנים, בישראל או באזור – שלא כדין. כשנה לאחר מכן, בחודש יוני 2008 פנתה העותרת פעם נוספת וביקשה להיכנס לאזור, לצורך ביקור בני משפחה המתגוררים שם. לאחר בחינת נסיבותיה האישיות, הוחלט באופן חריג ולפנים משורת הדין, להתיר את כניסת העותרת לאזור, לתקופה בת חודש ימים בלבד, בכפוף להפקדה בסך של 30,000 ש"ח, שנועדה להבטיח את יציאתה מהאזור עם תום האשרה הזמנית שניתנה לה. העותרת נכנסה לאזור בתאריך 10.9.08 ועל-פי תנאי האשרה שקיבלה היתה צריכה לעזוב את האזור עד לתאריך 10.10.08. שלושה ימים לפני מועד העזיבה המיועד, בתאריך 7.10.08, העבירה העותרת באמצעות הגורמים הפלסטינים בקשה להארכת האשרה הזמנית שהיתה בידיה. בשל תקופת החגים, הגיע המענה, אשר דחה את בקשת העותרת רק בתאריך 22.10.08 – לאחר שפגה כבר האשרה שהיתה בידה. פנייה נוספת של העותרת – למשרד הפנים – נענתה גם היא בשלילה.

2.

כנגד החלטות אלה הגישה העותרת את העתירה בתאריך 28.10.08, כאשר היא מבקשת הוצאת צו על תנאי להנמקת הסירוב שניתן לה וכן מתן צו ביניים, אשר ימנע את הרחקתה עד להכרעה בעתירה. על-פי החלטה מתאריך 9.11.08 ניתן צו ארעי המונע את הרחקתה של העותרת. מאוחר יותר, בתאריך 12.11.08, הוצא אף צו ביניים, אשר אסר על המשיבים לחלט את ההפקדה, עד להכרעה בעתירה – זאת בהסכמת המשיבים.

3.

ביני לביני, אושרה בקשת העותרת לקבל תעודה של תושבות קבע מטעם משרד הפנים הפלשתיני ומשכך – הוסדר מעמדה באזור. בתאריך 23.6.09 הגישה העותרת בקשה להורות על מחיקת העתירה וכן ביקשה החזר ההפקדה והחזר האגרה.

4.

המשיבים מצידם הסכימו כי העתירה בעניין העותרת – התייתרה, אך סברו כי אין מקום להשבת ההפקדה כולה, זאת בגין העובדה כי העותרת הפרה את תנאי האשרה הזמנית שהיתה בידה, על-אף שהובהר לה כי מדובר בהיתר חד-פעמי שניתן לה לפנים משורת הדין – לתקופה בת 30 ימים בלבד. על-אף האמור, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של הענין – הסכימו המשיבים כי לעותרת יושבו, בכפוף להחלטה בעתירה, 20,000 ש"ח מכספי ההפקדה.

5.

בנסיבות אלו, כאשר אין ספק כי העותרת אכן הפרה את תנאי האשרה הזמנית, אשר ניתנה לה באופן חריג ולזמן מוגבל, ומכיוון שתכלית ההפקדה היתה להבטיח את יציאת העותרת מהאזור בתום תקופת האשרה הזמנית – דבר שכאמור לא קרה, אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים. בהקשר זה יש לציין שהמשיבים ראו לנכון ללכת לקראת העותרת והביעו נכונות לחלט רק סכום של 10,000 ש"ח מהסכום הכולל שהופקד בידיהם ועמד כאמור על סך של 30,000 ש"ח. כאן המקום להדגיש כי לעותרת לא הובטח כי ההפקדה לא תחולט – כטענתה, אלא כל שהוצהר הוא כי ההפקדה לא תחולט עד למתן הכרעה בעתירה.

6.

סוף דבר: נוכח הודעת באי-כוח הצדדים

ומשהעתירה במתכונתה הנוכחית איננה מגלה עוד עילה – היא נמחקת והצווים הארעיים שהוצאו במסגרתה – מבוטלים, בכפוף להצהרת המשיבים שיחלטו רק 10,000 ש"ח מסכום ההפקדה.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות, ואולם הרשם יטפל בבקשת העותרת להחזר האגרה, בהתאם להוראות הדין.