בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
רע"פ 9008/01
בפני: כבוד השופטת (בדימ') ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת: מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים: 1. א.מ. תורג'מן בע"מ
2.אברהם תורג'מן
3. משה תורג'מן
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 20.8.01 בע"פ 2508/00
שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' מזרחי,
ר' אור וא' בן-זמרא
בשם המבקשת: עו"ד ע' לינדר
בשם המשיבים: עו"ד ר' בביאן
החלטה
השופטת א' פרוקצ'יה:
1.הליך זה מעלה לבחינה את השאלה מהו היקף התפרשותו של מוסד עיכוב ההליכים המשפטיים לגבי חברה בפירוק והאם הוא חל גם על הליכים פליליים המתנהלים כנגד חברה כזו.
הרקע
2.לפנינו בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר. אור, א. בן זמרה ומ. מזרחי) בתיק ע"פ 2508/00 וע"פ 2475/00. ראשיתה של הבקשה בכתב אישום שהוגש נגד המשיבים בגין סדרה של עבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 וחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. המשיבה 1 היא חברה העוסקת בעבודות בנין (להלן – "החברה") והיא מנוהלת ונשלטת על ידי המשיבים 2 ו-3 (להלן – "המנהלים"). החברה ומנהליה הורשעו בבית משפט השלום בעבירות שעניינן הסתמכות על חשבוניות פיקטיביות לרישום הוצאות, ושימוש בחשבוניות אלה לקיזוז מס תשומות. בגין העבירות בהן הורשעו, נגזר על החברה עונש קנס ועל כל אחד מהמנהלים הוטל עונש קנס וכן מאסר על תנאי.
החברה ומנהליה ערערו לבית המשפט המחוזי בטענה העיקרית כי הרשעתם בעבירות שצויינו לעיל אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו פה אחד כי יש לקבל את ערעור המשיבים על הרשעתם בעבירה על סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף ולזכותם מן הספק מעבירות אלה, ודחה ברוב דעות את ערעורם על הרשעתם בעבירות על פקודת מס הכנסה ועל עבירה על סעיף 117(א) לחוק מס ערך מוסף. בעקבות פסיקה זו גם הוקל בעונש הקנס שהוטל על החברה ועל המנהלים ואילו עונש המאסר על תנאי שהוטל על המנהלים נותר בעינו.
3.ביום 15.11.01 הגישה המדינה בקשת רשות ערעור ביחס לזיכויים של המשיבים מעבירות על סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף וטענה כי לקביעות בית המשפט המחוזי בענין זה השלכה עקרונית כללית המצדיקה ליבון משפטי במסגרת ערעור בבית המשפט העליון בגלגול שלישי.
בתגובה לבקשה זו הודיעה החברה כי ביום 9.7.01 היא נכנסה להליכי פירוק וביום 1.12.01 מונה לה מפרק. ביום 21.3.02, במהלך הדיון בבקשת רשות הערעור, הגיש מפרק החברה בקשה לבית משפט זה לעכב את ההליכים נגד החברה בהיותה בפירוק וזאת על יסוד סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש). המדינה התנגדה לכך בנימוק כי הוראת החוק בדבר עיכוב הליכים אוטומטי כנגד חברה בפירוק אינה חלה על הליכים פליליים. נוכח מהותה של השאלה והשלכתה העקרונית הכללית החלטנו על פיצול ההליך הדיוני בפנינו באופן שתחילה תתברר סוגיית עיכוב ההליכים בפלילים ולאחר מכן, בכפוף להכרעתנו, תידון בקשת רשות הערעור לגופה. השאלה העומדת בפנינו להכרעה היא, איפוא, שאלה משפטית "נקיה" – האם סעיף 267 לפקודת החברות שעניינו עיכוב הליכים משפטיים אוטומטי כנגד חברה בפירוק חל גם על הליכים פליליים, או שמא ניתן לפתוח או להמשיך בהליכים פליליים כנגד חברה שניתן נגדה צו פירוק בלא אישור מיוחד לכך מבית המשפט של פירוק.
טיעונים
טיעוני החברה
4.טענת מפרק החברה הינה כי סעיף 267 לפקודה מנוסח באורח כללי שיש בו כדי להשמיע כי כל ההליכים ללא יוצא מן הכלל – אזרחיים ופליליים כאחד – יעוכבו עם מתן צו פירוק כנגד חברה. לדבריו, הדבר עולה מניסוחו המילולי של הסעיף שהוא כללי ואינו מוגבל להליכים אזרחיים, ומהשוואה בין ניסוח זה ללשונו של סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל המקביל לו, המדבר בעיכוב הליכים לאחר מתן צו כינוס בפשיטת רגל והנוגע לתובענות של נושה כנגד החייב. השוני בניסוח המילולי מצביע, על פי הטענה, על שוני במטרה: בעוד שבפשיטת רגל מעוכבים הליכים אזרחיים בלבד המתייחסים לתביעות נושים כנגד החייב, מדברת הוראת עיכוב ההליכים בחברה בפירוק על הליכים דרך כלל, והיא הנותנת כי הכוונה לכלול בכך הליכים אזרחיים ופליליים כאחד. כן נטען כי בחינת מטרתם של דיני העונשין מעלה טעם ברור לאבחנה בין פושט רגל לבין חברה בפירוק לענין זה: לציבור ענין ברור בהעמדה לדין פלילי של יחיד פושט רגל שיש נגדו ראיות על ביצוע מעשה פלילי, וקיומם של הליכי פשיטת רגל בעניינו אינם מעלים ואינם מורידים לענין הצורך במיצוי ההליך הפלילי נגדו. שונה הדבר לגבי חברה בפירוק. חברה כזו, גם אם טרם איבדה באופן סופי את כושרה המשפטי, אינה מאיימת עוד על הציבור ואין אינטרס ציבורי בבירור פליליות מעשיה. המדובר בגוף משפטי המצוי בשלבי גסיסה שיש להביא לחיסולו המהיר, ובדרך כלל אין ענין בהמשך בירור פליליות מעשיו. עוד נטען כי מהיבט הדיון הפלילי, בעוד לפושט רגל יש ענין בהוכחת חפותו גם מקום שהוא חדל פרעון, הרי לחברה בפירוק אין ענין להגן על שמה הטוב, ושלא בדומה למצבו של יחיד פושט רגל, לרוב לא תוכל החברה להעזר במנגנוני סיוע משפטי להתגונן במשפט. קיים חשש כי בנסיבות אלה חברה בפירוק תורשע גם בהעדר אשמה מצידה מהעדר יכולת אמיתית להתגונן. על שום כך, יש לומר כי כשם שהליך פלילי נגד אדם נפסק עם מותו (סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי) יש לראות גם צו פירוק בחברה כאנלוגי למות אדם גם טרם חיסולה הסופי על פי סעיף 315 לפקודה, ואם כך הרי שאין לפתוח או להמשיך נגדה בהליך פלילי. מעבר לכך נטען כי הכפפת חברה בפירוק להליך פלילי פוגעת בקופת הפירוק על חשבונם של הנושים, וזאת בהינתן העלויות של ניהול משפט והקנסות העלולים להיגזר על החברה אשר תשלומם מוטל על קופת הפירוק. טיעון זה של מפרק החברה מניח כהנחת המוצא כי ההליכים הפליליים נגד חברה בפירוק נפסקים, אף שנותר שיקול דעת לבית המשפט של פירוק שלא לעכבם בתנאים מתאימים, כאמור בסעיף 267 לפקודה.
אשר למקרה שבפנינו נטען כי אילו הוגשה בקשה לבית משפט של פירוק לאישור המשך ההליך הפלילי כנגד החברה, דינה היה להיענות בשלילה. זאת, משאין ענין לציבור בקיום הליך זה כנגד חברה שאינה פעילה ואשר קופתה ריקה, ולאחר שעניינה כבר נדון בשתי ערכאות קודמות.
טיעוני המדינה
5.טוענת המדינה כי הוראת עיכוב ההליכים לגבי חברה בפירוק אינה חלה על הליך פלילי. הרציונל לעיכוב יסודו במתן אפשרות לחלוקה שוויונית וצודקת של נכסי החברה בין הנושים בהתאם לדיני הקדימה שבחוק. מכאן, שהטעם בהוראת עיכוב ההליכים הוא טעם אזרחי-כלכלי ואין לו קשר לתחום הענישה הפלילית.
הכרעה
6.סעיף 267 לפקודת החברות קובע לאמור:
צו פירוק מעכב הליכים
"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".
מהו תחום התפרשותו של עיכוב ההליכים בחברה בפירוק – האם הוא חל על כל הליך באשר הוא, או שמא יש להבחין בין הליכים אזרחיים לפליליים ואחרים ולהניח כי אין בהכרח דין שווה לכולם לענין זה?
פרשנות ההוראה בדבר עיכוב הליכים
7.נוסחה המילולי של הוראת עיכוב ההליכים בסעיף 267 הוא רחב וכוללני, ומן הבחינה המילולית ניתן היה לכלול בתחומו הליכים מסוגים שונים המתנהלים נגד החברה, ואפשר גם הליכים פליליים. עם זאת, הניסוח הרחב בו נוקטת הוראת חוק זו מהווה מסגרת שאל תוכה יש למזוג את הפרשנות הראויה החותרת להגשים את התכלית אותה ביקש מוסד עיכוב ההליכים להשיג ויש לייחס לה משמעות המשתלבת בהסדר החקיקתי הכללי הנוגע לפירוק תאגידים שהיא מהווה חלק ממנו. מכאן, שיש לעמוד על משמעות הסדר עיכוב ההליכים במסגרת בחינת המטרות שלצורך השגתן הוא נוצר, ואלה ייבחנו על רקע דבר החקיקה כולו, בבחינת הוויית חקיקה שלמה ואורגנית אחת (בג"צ 693/91 אפרת נ' ממונה על מרשם האוכלוסין , פד"י מז(1) 749; ברק, פרשנות במשפט, פרשנות החקיקה, עמ' 306).
8.ככלל, חברה שניתן נגדה צו פירוק הינה אישיות משפטית קיימת, ופעמים רבות היא חיה ופעילה, ועשויה ככזו לתבוע או להיתבע (השווה סעיף 307(א) לפקודת החברות המסמיך מפרק לתבוע או להתגונן בתביעה בשם החברה, וכן לנהל את עיסקי החברה אף כעסק חי לאחר צו פירוק). הליך הפירוק גופו אינו שקול כחיסול החברה, והיא עשויה, כל עוד לא חוסלה, להמשיך בפעילות כזו או אחרת תחת פיקוח הסדר הפירוק (ע"א 272/83 מעוף נתיבי אויר נ' מדינת ישראל,
פד"י לט(3) 561, 564). הליך הפירוק מסתיים בחיסולה של החברה, לאחר שעסקיה פורקו כליל (סעיף 315 לפקודה) ובית המשפט מוסמך לדחות את מועד החיסול לתאריך אחר (סעיפים 339(א) לפקודת החברות). רק עם חיסולה של החברה ניטלת ממנה אישיותה המשפטית, ורק מאותו מועד ואילך נשלל ממנה הכושר המשפטי לתבוע ולהיתבע ( Oklahoma Natural Gas Co.v. State of Oklahoma, 273 US 257, 259 ; צ. כהן, פירוק חברות, עמ' 73). עולה השאלה מה דינה של עילת תביעה שהתגבשה כנגד החברה לאחר חיסולה. סוגיה זו מורכבת ומהווה נושא להסדרים שונים בשיטות משפט שונות. מכל מקום, לצורך ענייננו, די בהנחה כי כל עוד לא חוסלה החברה, בכוחה המשפטי לתבוע ולהיתבע ככל גוף בעל אישיות משפטית, וכך, היא עשויה אף להיות נאשמת בהליך פלילי. רק עם חיסולה כאמור, עשויה לעלות השאלה האם דינה כדין יחיד אשר נפטר, ואשר עם פטירתו נפסק בהוראת החוק כל הליך פלילי נגדו (סעיף 236 לחוק סדר הפלילי); Parnell, Main tainability of Criminal Proceeding Against Dissolved Corporation, 40 A.L.R. 2d, , 1396 ).
9.תכלית עיכוב ההליכים בעניינה של חברה בפירוק נועדה להשיג מטרה מרכזית אחת: להגן על הנושים על ידי חלוקה שוויונית של נכסי החברה בפירוק. (H & H Beverage (Distributors V. Department of Revenue,(1988) 850 F2d 165) . כדי לקדם מטרה זו יש צורך בעיכוב הליכים אזרחיים כנגד החברה. הצורך בהסדרת חלוקה שוויונית והוגנת של נכסי החברה בפירוק בין נושיה צומח מן ההנחה שאין די נכסים כדי לספק את התביעות כולן. בחברה אינסולבנטית מתחייב קיומו של הסדר חלוקת נכסים על פי כללים מוגדרים בחוק והסדר זה אינו מתיישב מהבחינה הערכית, המוסרית והכלכלית עם מציאות שבה כל נושה המקדים לתבוע בבית המשפט – זוכה, והאחר שהתמהמה בהגשת תביעה משפטית יצא וידיו על ראשו. כדי למנוע מצב דברים זה קבע החוק כי צו פירוק יעכב את ההליכים המשפטיים וימנע פתיחת הליכים כאלה נגד החברה, וכל הסדר בדיקת חובות הנושים וחלוקת נכסי החברה על פי אמות מידה מוגדרות ירוכז בידי המפרק, אשר יפעל על פי כללי הפירוק שבדין. מטרה נילווית לעיכוב ההליכים היא לתת לחברה בפירוק מירווח נשימה בלא לחץ של תביעות נושים כדי שתוכל, במקרים מתאימים, לרכז את מאמציה לאפיקים של שיקום.
רציונל זה לעיכוב הליכים כלפי חברה בפירוק מצא את ביטויו בהלכה הפסוקה לאורך השנים. אמר השופט זוסמן בע"א 505/62
שותפות אחים מאיר חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם (בפירוק) , פד"י י"ז 833, 839:
"טעמו של סעיף 156 הנ"ל (סעיף 267 לפקודה כיום) הוא שעם התחלת הפירוק עוברת המלאכה של בדיקת חובות החברה למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בבית המשפט רשאים לתבוע על דרך של הוכחת חוב לפני המפרק... הצורך בריכוז הבירורים בידי המפרק אינו סובל פיזור התביעות בבתי המשפט למיניהם...".
(ראה גם ר"ע 74/86 אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' שטראוס, פד"י מ(2) 301). רעיון עיכוב ההליכים הוא, איפוא, אחד המאפיינים העיקריים ליישום עקרון השוויון בין הנושים, המהווה בריח תיכון בדיני הפירוק, והוא נקשר באורח ישיר למנגנון פרעון החובות הקולקטיבי (צ. כהן, שם, עמ' 19, עמ' 365-8; ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (בפירוק) , פד"י מה(2) 866, 869-70; רע"א 7945/99 עו"ד שילר נ' לוין, תק' על' 2000(2) 994; א. פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים, עמ' 612-13).
עיכוב הליכים במשפט הזר
10.הסדרים דומים לעיכוב הליכים כחלק ממנגנון החלוקה השוויונית וההוגנת של נכסי חברה בפירוק קימים גם בשיטות משפט זרות. באנגליה במאה שעברה ציין השופט Lindley בפרשת In Re Oak Pitts Colliery Co. (1882) 21 Ch.D. 322, 329.
"The object of the winding up provisions of the Companies Act 1862 is to put all unsecured creditors upon an equality, and to pay them pari-passu".
כדי להשיג מטרה זו הכרחי לעכב הליכים כנגד חברה בפירוק, אחרת הפירוק יהפוך להיות a scramble for assets" " כלשונו הציורית של Palmer בספרו Company Law
2001, כרך 3 עמ' 15183. סעיף (2)130 ל-1986, Insolvency Act
האנגלי קובע כיום כי משניתן צו פירוק נגד חברה יעוכבו ההליכים נגדה ולא יפתחו הליכים חדשים בעניינה אלא ברשות בית המשפט. בדרך זו יוכיחו הנושים את חובם במסגרת הפירוק, ותובטח חלוקה הוגנת ושוויונית של נכסי החברה. (Milman, Durrant, Corporote Insolvency Law & Practice, 1999, p. 140 ). גם בארצות הברית קובע ה- Bankruptcy Code בסעיף 362(a)
כי, למעט בחריגים מוגדרים, פירוק חברה יגרור עיכוב הליכים אוטומטי ויפעל הן לגבי הליכים תלויים ועומדים והן לגבי פתיחת הליכים חדשים (ראה Collier, On Bankruptcy, 15 th ed., vol 3, p 362-13, 14 ). כך הוא גם באוסטרליה (ראה סעיף 471B
לחוק החברות האוסטרלי; והשווה A. Keay, Criminal Proceedings Against a Company in Liquidation: Is Leave of the Court Required? 17 Company and Securities Law Journal, (1999) 4, p. 5 .
הליך פלילי – האם בגדרו של עיכוב ההליכים?
11.התכלית הטמונה בהסדר עיכוב ההליכים בחברה בפירוק מכוונת בעיקרה להסדיר את חלוקת נכסי החברה בין נושיה באורח צודק ושוויוני. תכלית זו אינה עולה בקנה אחד עם ההנחה כי בגדר עיכוב הליכים נגד חברה בפירוק נכלל גם הליך פלילי כנגד החברה, בין הליך תלוי ועומד ובין הליך שהתביעה מבקשת ליזום לאחר מתן צו הפירוק. לכאורה אין טעם שבהגיון לכלול הליכים פליליים בגדר הליכים המעוכבים באורח אוטומטי בעניינה של חברה בפירוק, משהכללתם זרה למטרת העיכוב ואינה מתיישבת עם הרציונל שלשמו נועד מוסד זה. יתרה מכך:
אילו פורש עיכוב ההליכים בפירוק כחל באורח אוטומטי גם על הליכים פליליים היה הדבר נוגד את מדיניות התביעה המקובלת המבקשת לאכוף את החוק על הכל באורח שוויוני. ערך השלטת החוק ואכיפתו באורח שוויוני על כל אדם ועל כל ישות משפטית עומד בלב האינטרס הציבורי הכללי, והשאלה אם מושא האכיפה הוא גורם סולבנטי או אינסולבנטי איננה מכריעה. הגנות מפני אישום פלילי, בין על שום טיב המעשה ובין על שום מיהות העושה, מוגדרות באורח מפורש בדין הפלילי, והן אינן כוללות בתוכן הגנות בשל מצב של חדלות פרעון – בין לגבי יחיד ובין לגבי גוף משפטי. עניינו של ההליך הפלילי הוא בהשגת מטרות ערכיות המבקשות להסדיר את ההתנהגות האנושית במסגרת נורמטיבית ראויה, ואין רציונל ראוי המצדיק הוצאה מחוץ לגדר אכיפת החוק של יחידים או של גופים רק בשל היותם במצב של כשירות כלכלית מוגבלת או בשל חדלות פרעון בו הם שרויים. זאת ועוד: ישנם מצבים בהם חדלות פרעון של חייב או של חברה נגרמת, בין היתר, עקב עבירות שעברו על החוק, וכי יעלה על הדעת שבמצב דברים זה יוקנה לגורם שעבר על החוק חסינות מפני אישום פלילי? מסקנה כזו לא רק שאינה מתיישבת עם מטרות עיכוב ההליכים, אלא היא עומדת בסתירה בולטת לעקרונות-יסוד של ההליך הפלילי וחובת האכיפה השוויונית של החוק. יתר על כן, עיכוב הליכים אוטומטי של הליך פלילי כנגד חברה בפירוק עלול לעודד הליכי פירוק כדי שישמשו מקלט מפני אחריות פלילית של התאגיד. תוצאה כזו אינה מתיישבת עם מושכלות יסוד של סדר ציבורי תקין (3 Collier, On Bankruptcy, ch. 362.05 ).
אין, איפוא, מקום לקבל את הטיעון לפיו לא קיים ענין ציבורי בניהול הליך פלילי כנגד חברה בפירוק, או שאין טעם בכך מאחר שגוף בפירוק יתקשה בלאו הכי לשלם קנס שיוטל עליו. אדרבא, קימים ענין ציבורי וחובה ציבורית לאכוף את החוק באורח שוויוני על כל אזרח ועל כל גוף משפטי במדינה, ומידת היכולת למלא אחר עונש הקנס שיוטל היא שאלה במישור ביצועו של העונש וחשיבותה איננה מכרעת לגבי עצם הצורך בניהולו של ההליך הפלילי והיבט ההרתעה הנילווה לו.
12.בצד חשיבות ניהולו של ההליך הפלילי כערך כללי, הולכת ומשתרשת התודעה בדבר החשיבות הכללית שבהטלת אחריות פלילית על תאגיד. אמנם, סוגיית האחריות הפלילית המוטלת על תאגיד נודעת כסוגיה מורכבת וטעונה קשיים מושגיים וערכיים (ש.ז. פלר, יסודות בדיני העונשין , כרך א', 1984, עמ' 701; י. קרניאל, אחריות פלילית של
תאגידים, שערי משפט א(3) תשנ"ח, 335, 336-340; א. לדרמן, אחריות פלילית של
תאגידים בישראל , חיבור לתואר דוקטור למשפטים, תשל"ח). אולם חרף הקשיים המוכרים הנילווים לכך, נקבעה אחריות פלילית לתאגיד בסעיף 23 לחוק העונשין, והתפיסה המצדדת באכיפת אחריות כזו הולכת ומשתרשת במשפט עם התחזקות מעמד התאגידים במשפט המודרני והתודעה המחייבת הכפפתם למערכת נורמות-התנהגות אשר יבטיחו כיבודם של ערכים חיוניים לחברה והתאמה לתפיסות החיים הנוהגות (לדרמן, מודלים להטלת אחריות פלילית על תאגידים: מהתאמה וחיקוי לצירוף וחיפוש זהות עצמית , מגמות בפלילים, 2001, עמ' 279, בעמ' 282). וכך אמר בית המשפט בפרשת מודיעים (ע"פ 3027/90, פד"י מה(4) 364, עמ' 382-3 (מפי השופט ברק):
"בחברה המודרנית התאגיד הוא בסיס עיקרי לפעילות אנושית. ישנן מדינות שבהן יש יותר תאגידים מבני אדם. במקום שבמסגרת התאגיד מתרחשת התנהגות הנתפסת על ידי החברה כעבריינית... מקדמים את הערכים שהחברה רוצה להגן עליהם על ידי הטלת אחריות פלילית אישית על התאגיד. בכך מקדמים מטרות של מניעת הישנות העבירות והרתעה"...
חשיבות הטלת אחריות פלילית על התאגיד אינה מתאיינת מעצם היותו במצב של פירוק, אף שעשוי להיות כי לנסיבות הקשורות בפירוק תהיה השלכה כזו או אחרת על היקפו ומשקלו של האינטרס הציבורי במיצוי ההליך הפלילי כנגד התאגיד.
13.ברוח הדברים האמורים לעיל, איני מקבלת את האבחנה שניסה מפרק החברה לעשות בין חברה בפירוק לבין חייב פושט רגל ביחס לעיכוב הליכים פליליים במסגרת הסדרי החוקים הנוגעים לענין. נכון הוא כי סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל מדגיש בניסוחו כי בהליכי פשיטת רגל מדובר בעיכוב הליכים לגבי תביעות נושים, והמסקנה על דרך השלילה היא כי אין הוראה זו מדברת בעיכוב הליכים אחרים, ובכללם הליכים פליליים. לא כך הוא בסעיף 267 לפקודת החברות לגבי חברה בפירוק, המנוסח ניסוח רחב וכוללני. אולם שוני זה בניסוח שתי ההוראות וההבדל בין חייב יחיד לבין תאגיד בפירוק אינו מצביע על שוני ברציונל העומד ביסוד עיכוב ההליכים בהסדרים הנוגעים ליחיד ולחברה. לפיכך על אלה כאלה צריך לחול אותו כלל לפיו אין עיכוב הליכים אוטומטי מתפרש על הליכים פליליים, בין בפשיטת רגל של חייב ובין בפירוק חברה. כן אין מקום לאנלוגיה שניסה מפרק החברה לעשות בין הפסקת הליך פלילי כנגד אדם שנפטר לבין חברה שניתן לגביה צו פירוק. אדם שנפטר חדל מלהתקיים ושוב אין הוא יכול לשמש נושא לאישום בהליך פלילי. לא כן חברה בפירוק שהיא בעלת ישות משפטית קימת ומוכרת ועשויה להמשיך לפעול ככזו בתחומי משפט שונים עד לחיסולה ולמחיקתה. תהליך הפירוק עשוי לארוך שנים רבות ובמסגרתו אף יתכן כי החברה פועלת במגמה של שיקום עסקיה להבדיל מאשר לקראת חיסולה. היא ממשיכה בעת הפירוק להיות כפופה למערך הנורמות של הדין הפלילי וצריכה לתת את הדין על עבירות שביצעה. ראוי להעיר כי גם אחרי חיסולה של החברה עדיין ניתן לבטל בתנאים מסוימים תוך פרק זמן מוגדר את צו החיסול, ומשניתן צו ביטול כאמור, ניתן לנקוט בכל הליך כנגד החברה שניתן היה לנקוט אלמלא ניתן צו החיסול (סעיף 367(א) לפקודה). בגדר הליכים אלה מצויים גם הליכים פליליים (השווה לגבי המצב בארצות הברית – ( (Clougn, Mulhern, The Prosecution of Corporations, 2002, p. 58 .
אפשרות זו מבטאת את החשיבות שמייחס החוק לכפיפותה של החברה להליכים שיפוטיים הן בפירוקה ולעיתים אפילו לאחר חיסולה (ע"א 30/66 עפרון נ' דלל, פד"י כ(4) 449).
14.אכן, אין להתעלם גם מקשיים שונים המתלווים להמשך הליכים פליליים כנגד חברה בפירוק. הצדק עם מפרק החברה בטענתו כי עשויים להיווצר קשיים דיוניים בדרכה של חברה בפירוק הנאלצת להתגונן בהליך פלילי המתנהל נגדה בלא שעומדים לרשותה אמצעים כספיים מספיקים לנהל את הגנתה בצורה הולמת. ואמנם, עשויים להיווצר קשיים במערכת ההגנה של תאגיד בפירוק הנאשם בפליליים שאין לו משאבים לממן את הגנתו ובלא שפתוח בפניו מנגנון ציבורי של סיוע משפטי שניתן להיעזר בו.
אולם קושי זה, חרף קיומו ומשקלו, אינו מצדיק החלת עיכוב הליכים אוטומטי על הליך פלילי כנגד חברה בפירוק. הוא עשוי לשמש שיקול, בין מכלול שיקולים, אשר ייבחנו על ידי התביעה הכללית בבואה להחליט בדבר קיומו של אינטרס ציבורי בהגשת אישום כנגד חברה בפירוק, או בהמשכו של הליך כזה, במקרה נתון.
15.טענה מרכזית עליה נשענת הגישה המצדדת בהרחבת עיכוב ההליכים האוטומטי גם על הליכים פלילים היא הטענה לפיה הליכים כאלה, באם לא יעוכבו, יפגעו באורח ישיר בקופת הפירוק ובנושים. זאת, מאחר שניהול הליכים כאמור כרוך בהוצאות כספיות המוטלות על החברה לצורך ניהול המשפט ומוצאות מקופת הפירוק; כמו כן, אם מוטל על החברה קנס, הוא עשוי להשתלם מקופת הפירוק על חשבון מאסת נכסי הפירוק העומדים לחלוקה בין הנושים. ככלל, קנסות המוטלים על חברה בטרם מתן צו פירוק מהווים חובות בני הוכחה בפירוק. אולם אם מועד הטלת הקנס בגזר דין חל לאחר מתן צו הפירוק, כי אז הקנס אינו בגדר חוב בר הוכחה בפירוק אלא הוא עשוי להיכלל בגדר העסקאות בנות תוקף המתבצעות לאחר מתן צו הפירוק (השווה ע"א 106/60 שכטר נ' נאמן בפשיטת רגל , פד"י טו(1) 173; לוין, גרוניס, פשיטת רגל, עמ'
222, עמ' 351-2). משמעות הדבר בנסיבות אלה היא כי, חרף הפירוק, עשוי סכום הקנס כולו לעמוד לפרעון בלא צורך בהעמדתו בדרגה שוויונית עם שאר החובות העומדים לפרעון יחסי בפירוק (צ. כהן, שם, עמ' 263-5, 371). בנסיבות אלה, הפגיעה הצפויה בנושים הנגזרת מקיום ההליך הפלילי נגד החברה הינה שיקול שאין להתעלם ממנו. אולם כאשר מעמידים שיקול זה, כשהוא לעצמו, כנגד האינטרס הציבורי הכללי בקיומו של הליך פלילי כנגד החברה, אין לייחס לו משקל מכריע. סביר עם זאת להניח כי בית המשפט בבואו לגזור את דינה של חברה בפירוק יתחשב במכלול שיקוליו גם במצבה הכספי ובהשפעה העלולה להיות לגובה הקנס שיוטל על החברה, על ציבור הנושים, ועל היקף נכסי החברה העומדים לחלוקה בפירוק.
חקיקה ופסיקה בישראל ובדין הזר
16.הפסיקה המקומית בערכאות הדיוניות עסקה בשאלת תחולת סעיף 267 לפקודה על הליכים פליליים ובאורח עיקבי שללה את תחולתו על הליכים כאלה כנגד חברה בפירוק. כך נפסק בת.פ. (באר-שבע) 381/89 מדינת ישראל נ' מפעלי פיתוח והספקה, תק' מח 90(4) 88; ת"א (בש) 1589/92 עו"ד גולדברג, מפרק נ' כונס הנכסים הרשמי, פסמ תשנ"ו(1) עמ' 119; המר' 3697/96 ת"א 44/94 א.ט.י. אריזות נ' מס הכנסה , דינים מחוזי כו(7) (7) 662 ) . (לעמדה שונה בסוגיה זו, ראו צ. כהן, שם, עמ' 372).
באנגליה קובע ה- Insolvency Act, 1986
כי לא תוגש תביעה ולא ימשך הליך נגד חברה שניתן נגדה צו פירוק אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע (סעיף (2)130 לחוק) אולם, שלא בדומה למצב בארצות אחרות, בית המשפט באנגליה פירש הוראה זו כמתפרשת גם על פני הליכים פליליים. בענין R v Dickson ((1991), 94 CR. ( App. Rep.7; (1991) Crim. L.R. 854
קבע בית המשפט לערעורים האנגלי כי את המונח "הליכים" בהוראת החוק יש לפרש בהרחבה ככולל גם הליכים פליליים, ולכן חל עליהם כלל עיכוב ההליכים האוטומטי ויש צורך באישור בית המשפט של פירוק לפני פתיחת ההליכים הפליליים או המשכם כנגד חברה בפירוק (השווה גם The Digest, 3th Reissue, 2000, vol. 10(3) p. 295; Environment Agency v. Clark (Administrator), (2000) 3 W.L.R. 1304).
באוסטרליה ישנה אי בהירות מסוימת לגבי המצב הנוהג בשאלה שלפנינו לאור ניסוח החקיקה על תיקוניה, וענין זה נתון לפרשנויות שונות במחקר המשפטי בארץ זו. (ראה מאמרו של Keay , שם; וכן סקירה לגבי המצב המשפטי באוסטרליה בספרה של פרופ' צ. כהן, שם, עמ' 373-4).
בארצות הברית קובע ה- Bankruptcy Code
מפורשות בסעיף (1)( b )362 כי צו עיכוב הליכים אוטומטי אינו חל על הליכים פליליים כנגד החייב (וחברה בכלל זה). דברי ההסבר להוראה זו מסבירים בפשטות:
"The first exception is of criminal proceedings against the debtor. The bankruptcy laws are not a haven for criminal offenders but are designed to give relief from financial over-extension. Thus, criminal actions and proceedings may proceed in spite of bankruptcy." (2003 Collier Pamphlet edition, Bankruptcy Code, part 1, p. 241, sec. 362).
Collier חוזר ומבהיר בספרו על פשיטת רגל (שם, כרך 3, עמ' 362-47) כי החריג לענין ההליך הפלילי מתיישב עם המדיניות השיפוטית להעמיד מוצא של רווחה לחייב שבמצוקה ולא להפוך הליכי פשיטת רגל או פירוק למקלט לעוברים על החוק.
שיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה בהליך הפלילי
17.אף שעיכוב הליכים אוטומטי בעניינה של חברה בפירוק אינו כולל בתחומו הליך פלילי, הרי מכוח הדין הכללי נתון שיקול דעת ליועץ המשפטי לממשלה לשקול מתי ובאלו נסיבות יחליט על הגשת אישום כנגד חברה בפירוק ומתי יורה על הפסקת הליכים פליליים התלויים ועומדים נגדה. מסגרת שיקול הדעת הנתונה ליועץ המשפטי בענין זה היא רחבה, ובמרכזה עומד למבחן האינטרס הציבורי שבמיצוי ההליך הפלילי על רקע מכלול נסיבות הענין במקרה נתון. כך למשל, יש להניח כי יישקל מן הצד האחד הצורך באכיפת החוק תוך שמירה על עקרון שוויון הכל בפני החוק; מן הצד האחר עשויים להישקל היבטים כגון חומרת העבירות המיוחסות לחברה בפירוק ומועד ביצוען, גורם חדלות-הפרעון של החברה וההשלכה שעלולה להתלוות להליך הפלילי על עניינם של הנושים, על סיכויי השיקום וההבראה של החברה ועל מידת הפגיעה האפשרית של ההליך הפלילי על אותם סיכויים. במצבים מסוימים תתכן גם רלבנטיות לאפשרות כי מיצוי הדין הפלילי עם מנהלי התאגיד עשוי להפחית את משקל האינטרס הציבורי בניהול הליך פלילי כנגד התאגיד עצמו במיוחד מקום שמדובר בחברות פרטיות קטנות, בהן ישנו קשר גומלין הדוק בין התאגיד לאורגנים שלו (א. פרוקצ'יה, שם, עמ' 81 הערה 12). ההנחה היא כי רשויות התביעה תפעלנה את שיקול דעתן תוך התחשבות במכלול ההיבטים הצריכים לענין, ושיקול דעת זה ככלל, כפוף לביקורת שיפוטית של בית המשפט הגבוה לצדק על פי אמות המידה המקובלות כפי שנתבססו בהלכה הפסוקה (בג"צ 3425/94 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פד"י נ(4) 1, 10; בג"צ 4736/98 מעריב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נד(1) 659, 664; ר. גביזון, היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות , פלילים ה', 1996, עמ' 27, 39-40).
סמכות כללית לבית המשפט של פירוק להורות על עיכוב הליך פלילי – האם קיימת?
18.עולה שאלה האם לבית משפט של פירוק נתון הכח להורות על עיכוב הליך פלילי כנגד חברה בפירוק במסגרת סמכויותיו הכלליות לנהל את עניני פירוק החברה, ומקום שהתביעה בוחרת לנהל הליך כאמור.
בארצות הברית, מקום שהליכים פליליים מוצאים במפורש מגדר עיכוב ההליכים האוטומטי בעניינה של חברה בפירוק, פורשו סמכויות כלליות הנתונות לבית משפט של פירוק על פי סעיף 105 לחוק פשיטת הרגל האמריקאי כמקנות סמכות לבית המשפט של פירוק לעכב הליכים פליליים. עם זאת, סמכות עיכוב כזו פורשה בצמצום רב. אומר על כך Collier בספרו On Bankruptcy , מהד' 15 כרך 3, עמ' 362-46:
"The court's power is generally based upon section 105 of the Code. The court has ample power to enjoin actions excepted from the automatic stay if the actions would interfere with the rehabilitative process, whether in a liquidation or reorganization case".
על פרשנות רחבה זו של סמכות בית המשפט של פירוק קמו חולקים: In re HBG Servicenter; In re Walsh v. Abrams, 45 B.R. 668; 1985 Banker. Le XIS 6929. . מכל מקום, התערבות בתי משפט של פירוק בארצות הברית לעיכוב הליכים פליליים כנגד חברה בפירוק הופעלה בצמצום רב. בענין In re Reid, v. Young (1981), 9 B.R. 830;(1981) Bankr. LEXIS 4680; ציין בית המשפט של פשיטת רגל באלבמה כי אף שאינו רואה עצמו מנוע מלהורות על עיכוב ההליך הפלילי כנגד חייב בפשיטת רגל כאשר הדבר נדרש לצורך ניהול הליכי פשיטת הרגל, הוא יפעיל סמכות זו במשורה רק במקרים בהם רשויות התביעה מנצלות לרעה את ההליך הפלילי כנגד החייב, למשל כאשר ברור שההליך נועד להפעיל עליו לחץ מיוחד לשלם את חובותיו מעבר למסגרת הסדר פרעון החובות כמקובל בפשיטת רגל או בפירוק. ראה גם: Craig, Peyton, Gaumer, Curbing an Expropriation of Power: The Argument Against Allowing Bankruptcy Courts to Enjoin State Criminal Proceedings;
American
Bankruptcy Institute Journal, March, 1997.
בענין Fussell v. Price, 928 F. Rep. 2d, P. 712 קבע בית המשפט כי מוטלות מגבלות חמורות על הפעלת סמכות בית משפט פדרלי של פשיטת רגל בארצות הברית להפסיק בירור הליך פלילי המתנהל נגד פושט רגל או חברה בפירוק בבית משפט מדינתי. הפעלת הסמכות מותרת מקום שזכות יסוד של החייב עלולה להיפגע על ידי ההליך הפלילי, או מקום שמתגלה חוסר תום לב מצד התביעה הכללית בניהול המשפט. בית המשפט עומד על הצורך באיזון ראוי בין האינטרס הטבוע בהליכי פשיטת הרגל המבקש לשחרר את החייב תם הלב ממצוקתו הכלכלית על ידי מתן הזדמנות לפתוח פרק חדש בחייו, בצד ההכרה כי למדינה זכות להעניש את אזרחיה על עבירות שעברו על החוק (שם, עמ' 715).
במסגרת הוראות הדין בישראל, אינני רואה בסיס חקיקתי דומה להכרה בסמכותו של בית משפט של פירוק להורות על הפסקת הליכים פליליים המתנהלים כנגד חברה בפירוק מקום שהיועץ המשפטי לממשלה רואה לנכון להמשיך בהם ולא לעכבם. פרשנות המקימה סמכות כזו בלא הסדר חקיקתי מפורש חורגת מן המסגרות המקובלות של פרשנות חוק, ובמיוחד כך כאשר מדובר בפרשנות הנוגעת לסמכות בית משפט להורות על הפסקת הליך שיפוטי המתנהל בערכאה שיפוטית אחרת, ומה גם שמדובר בהליך פלילי. אילו קבענו על דרך פרשנות כי לבית משפט של פירוק סמכות להפסיק הליך פלילי המתנהל נגד חברה בפירוק משמעות הדבר היתה הכפפת סמכות ראש התביעה הכללית בניהול ההליך הפלילי לסמכות בית משפט של פירוק, תוך סטייה מחלוקת הסמכויות המקובלת הנתונה לרשויות השונות, כמקובל בהסדר החוקתי הנוהג בישראל. סמכות ההכרעה בדבר ניהול הליך פלילי כנגד חברה בפירוק ושיקול הדעת באלו נסיבות לעכבו נתונים בידי היועץ המשפטי לממשלה, בכפוף לביקורת בית המשפט הגבוה לצדק, וקיומם בידיו מתיישב עם עקרונות יסוד הנוגעים לחלוקת התפקידים והסמכויות בין התביעה הכללית לבין בית המשפט. אין מקור בחקיקה המקומית המצביע על כוונה לסטות מעיקרון זה לגבי חברה בפירוק, וספק אם ניתן למצוא לסטייה כזו הצדקה כלשהי מטעמים ענייניים שבאינטרס הציבור.
19.לסיכום הדברים, אציע לחברי לקבוע כי הוראת עיכוב ההליכים על פי סעיף 267 לפקודת החברות אינה חלה על הליכים פליליים כנגד חברה בפירוק. ממילא, ההליך הפלילי כנגד החברה בפירוק, התלוי ועומד בפנינו, יימשך ויתברר לגופו, וזאת כל עוד לא מצא היועץ המשפטי לממשלה לעשות שימוש בסמכותו להורות על עיכוב ההליך מטעמים שבאינטרס הציבור.
אציע, איפוא, לדחות את בקשת עיכוב ההליכים שהוגשה על ידי החברה ולהימנע בנסיבות הענין ממתן צו להוצאות. ניתן להמשיך בבירור בקשת רשות הערעור שהגישה המדינה בתיק זה, לגופה.
ש ו פ ט ת
השופטת (בדימ') ט' שטרסברג-כהן
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת (בדימ')
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת פרוקצ'יה.
ניתן היום, ו' באב תשס"ג (4.8.03).
ש ו פ ט ת (בדימ') ש
ו פ ט ת ש ו פ ט