בג"ץ 901/98 מאיר עשור נ. רענן בן -יוסף -שופט בית משפט השלום אשקלון

עתירה זו מכוונת כנגד החלטתו של המשיב 1 לזמן עדים מטעם בית המשפט, בהתאם להוראת סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-.

העותר הועמד לדין בבית משפט השלום באשקלון בעבירות של איומים והפרת חובה חקוקה. בתום שלב הבאת הראיות החליט השופט הדן בתיק, לזמן שני עדים, אשר על פי האמור בהחלטתו, "יהיה בעדותם 'לשפוך אור' על התיק שלבו ועיקרו באשר נקרא בלשון העם עדות מול עדות". את החלטתו לזמן את העדים נימק השופט תוך שהוא מתייחס להלכה לפיה יש לנהוג זהירות רבה בזימון עדים מטעם בית המשפט, ו"להיזהר שבעתיים שמא תפגע הגנתו של הנאשם".

כנגד החלטה מנומקת זו מופנית העתירה. טענתו העיקרית של העותר היא כי החלטת בית המשפט הינה שגויה וניתנה שלא בהתאם להלכות שקבע בית המשפט העליון באשר לשימוש בסמכות להזמנת עדים מטעם בית המשפט. לפיכך מבקש הוא מבית משפט זה כי יבטל את ההחלטה האמורה.

עיינו בעתירה והחלטנו לדחותה על הסף. הטעם לכך הוא שהעתירה עוקפת את הכלל לפיו אין ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי אלא במסגרת הערעור על פסק הדין שניתן בהליך זה. בית משפט זה אינו משמש כערכאה המבקרת החלטות ביניים של בית משפט הדן בהליך פלילי במסגרת סמכותו. התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות של מערכת בתי המשפט הרגילים מצומצמת למקרים חריגים בלבד, כאשר עולה "טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"צ 583/87 יהושע הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, בעמ' 702). לפיכך, גם אם שגויה היא החלטתו של בית משפט השלום באשקלון, ואיננו נוקטים עמדה בעניין זה, החלטה זו תבחן אך בערכאת הערעור.

אשר על כן, עתירה זו נדחית על הסף.