בג"ץ 9014/05 ג'יהאן אלוחואח נ. משרד הפנים

השופט א' גרוניס:

1.העתירה שלפנינו, עניינה בבקשת העותרים כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. לחלופין, מבקשים העותרים כי תתאפשר כניסתו של העותר 2 לישראל וכי יינתן לו רישיון ישיבה ארעי בארץ.

2.העותרת 1 הינה תושבת ואזרחית ישראל הנשואה לעותר 2, יליד שנת 1974, אשר הינו תושב האזור. העותרים נישאו בשנת 2002 ונולדו להם שני ילדים. ביום 6.3.03 פנתה העותרת 1 למשיבים בבקשה לאיחוד משפחות. בקשה זו נדחתה ביום 14.10.04 בהתבסס על החלטת הממשלה מיום 12.5.02, אשר עיקריה עוגנו בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן - החוק ). בעתירה המקורית שהגישו העותרים נפלה טעות, שעה שצוין כי העותר 2 הינו בן 36 שנים. בהודעת תיקון שהגישו העותרים ואשר התקבלה ביום 28.9.05 הובהר, כי העותר 2 אינו בן 36 שנים. בהודעה לא צוין גילו, אך צילום של תעודת זהות מגלה כי הוא בן 31 שנים. כן, הודיעו העותרים כי הם אינם חולקים על כך שעניינם אינו נופל בגדר החריגים שנקבעו בתיקון לחוק מיום 1.8.05, כפי שהוא מופיע בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), תשס"ה-2005. עם זאת, הם חזרו ועמדו על בקשתם להעניק לעותר 2 מעמד ארעי בישראל.

3.דין העתירה להידחות על הסף, נוכח האמור בסעיף 2 לחוק. סעיף זה קובע, כי בתקופת תוקפו של החוק לא תטופלנה בקשות לאיחוד משפחות, כמו גם בקשות למתן רישיון (ארעי או קבוע) לישיבה בישראל, למעט מקרים הבאים בגדר החריגים המפורטים בחוק. במקרה דנא ברי, כי אין תחולה לחריגים אלה ועל כן אין יסוד לעתירה.

4.יודגש, כי זכותם של העותרים שמורה להם לשוב ולפנות לבית המשפט, ככל שתהא בידם עילה לכך. זאת, באם יחול שינוי בנסיבותיהם האישיות אשר יהא בו כדי להביאם בגדר החריגים המפורטים בחוק, או אם ישונה המצב המשפטי, לאחר שיינתן פסק-הדין בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות בפני בית-משפט זה התוקפות את החלטת הממשלה ואת חוקתיות החוק (בג"ץ 4022/02, בג"ץ 4608/02 ובג"ץ 7102/03), או שתוקפו של החוק יפוג. כמובן, שעובר להגשת עתירה נוספת, על העותרים למצות את ההליכים ולפנות תחילה בבקשה מתאימה למשיבים.

5.העתירה נדחית אפוא על הסף וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים.