בג"ץ 9024/02 עמור אנוואר נ. שר הפנים

בפני בקשה לפסיקת הוצאות לטובת העותרים.

העתירה שבכותרת הוגשה ביום 23.10.02.עניינה של העתירה בבקשתו של העותר כי יושלם הליך התאזרחותו בישראל. ביום 2.2.03 הודיעו המשיבים לעותר כי בקשתו אושרה, והעותר הוזמן להצהיר אמונים למדינת ישראל. ברם, התברר כי הודעה זו בטעות יסודה, והעותר התבקש להשלים מספר פרטים נוספים. לאחר שהשלמות אלה בוצעו, ביום 28.4.03 הצהיר העותר אמונים למדינת ישראל, ובכך הושלם הטיפול בבקשת התאזרחותו. על רקע זה נמחקה העתירה, והוגשה הבקשה שבפניי לפסיקת הוצאות לטובת העותר.

אין עוררין על כך שהעותר זכה לסעד העיקרי אותו ביקש בעתירתו. עם זאת, מתגובת המשיבה ואף מהודעותיו של העותר עצמו עולה כי לא ניתנה לו אזרחות בשלב מוקדם יותר, משום שלא עמד בכל התנאים שנדרשו להשלמת הטיפול בבקשתו. מבחינה זו, לא ניתן לומר כי העתירה היא שהביאה לכך שהסעד המבוקש לעותר ניתן לו, או כי נמצאה מוצדקת (בג"ץ 842/93, נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217). אוסיף, כי מעיון בעתירה עולה, כי אחד המכשולים העיקריים בטרם הגשת העתירה היה אזרחותו הירדנית של העותר. קיימת אי בהירות כיצד נפתר עניין זה. מתגובות המשיבים לא ניתן לדלות מענה ברור לכך. מטיעוני העותר משתמעת טענה כי פיתרונו של עניין זה היה קשור להגשת העתירה. המשיבים לא התייחסו לטענה משתמעת זו. עם זאת, העניין נתון לאי בהירות גם בטיעוני העותר, וזו אינה מאפשרת לקבוע באופן ברור כי העתירה בנקודה זו היתה מוצדקת, או כי גרמה למתן הסעד המבוקש.

אוסיף, כי לא הוכח שזימונו השגוי של העותר לקבלת אזרחותו בפברואר 2003, אף כי גרם לו ללא ספק למפח נפש, היה תולדה של רשלנות או זדון, ולא מצאתי יסוד מספיק לחייב את המשיבים בהוצאות על יסוד תקלה מצערת זו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. עם זאת, אני מקבל את הבקשה להשבת האגרה ששולמה בהליך זה.