בג"ץ 9050/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. שר הפנים

השופט א' שטיין:

1.

עתירה זו תוקפת את אמות המידה שנקבעו על ידי שר הפנים (להלן: השר ) ביחס לחלוקת מענק "ביטחון תזונתי" (להלן: המענק ) בגדרו של סעיף 3ב(א2)(2)(ח) לחוק היסוד: משק המדינה, אשר קובע הקצאה תקציבית שעניינה, בין היתר, מענק וסיוע למשפחות מוחלשות.

2.

לטענת העותרת, אמות המידה שנקבעו על ידי השר הן בלתי סבירות באופן קיצוני. אמות מידה אלו – כך נטען – מעלות חשש כבד לחלוקה בלתי שוויונית של המענק שאינה תואמת את תכלית ההקצאה – סיוע למשפחות אשר נפגעו ממשבר הקורונה, ולהן בלבד. עוד טוענת העותרת כי אמות המידה שבהן עסקינן מעוררות חשד כבד שמא הן "נתפרו" למידותיו של פלג אוכלוסייה מסוים אשר שר הפנים חפץ ביקרו. בהקשר זה טוענת העותרת לקיומם של פגמים משמעותיים היורדים לשורש העניין ביחס לאופן גיבושן של אמות המידה האמורות. בתוך כך נטען, בין היתר, כי אמות המידה התקבלו מבלי היוועצות עם גורמי המקצוע הרלבנטיים ובהתבסס על תשתית עובדתית חסרה.

3.

על בסיס המתואר בעתירה, מבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צו-על-תנאי אשר יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטלנה אמות המידה הנ"ל. כמו כן מבקשת העותרת כי נוציא צו ביניים אשר יקפיא את המצב הקיים ויעצור את חלוקת המענקים. לצד שני אלו, מבקשת העותרת כי נורה למשיבים לבוא ולנמק מדוע לא יבוטל סעיף 3ב(א2)(2)(ח) לחוק יסוד: משק המדינה. לטענתה, חקיקת סעיף זה מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת, ומטרתה היא למנוע ביקורת שיפוטית בעניין המענקים.

4.

אמות המידה שנקבעו ביחס לחלוקת המענק שבו עסקינן מבוססות על מבחן הכנסה קיים אשר קובע את הקריטריונים המזכים בהנחה של 70% ויותר בתשלומי ארנונה – זאת, בהתאם לקבוע בתקנה 2(א)(8) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן: מבחן ההכנסה , ו התקנות , לפי העניין). אמות מידה אלו קבעו שלושה מסלולי זכאות: המסלול הראשון נועד לתושבים המוכרים על ידי הרשויות המקומיות כזכאים להנחה בארנונה לפי מבחן ההכנסה הנ"ל; המסלול השני נועד לתושבים שהוכרו כזכאים להנחה בארנונה לפי מבחן הכנסה מקביל הקבוע בתקנה 2(א)(1)(ב) לתקנות, דהיינו: לאזרחים ותיקים הזכאים לקבל גמלת הבטחת הכנסה – קריטריון שמילויו על ידי הנזקק מזכה אותו בהנחה בארנונה בשיעור אשר יכול להגיע כדי 100%; ואילו המסלול השלישי נועד לתושבים אשר עומדים בתנאיו של מבחן ההכנסה, אך למרות זאת לא הגישו כל בקשת הנחה ועל כן אינם מוכרים כזכאים להנחה בארנונה על ידי הרשות המקומית (להלן: מסלול (1) , (2) ו- (3) , בהתאמה).

5.

לטענת המשיבים, אמות המידה המבוססות על מבחן ההכנסה מהוות קריטריון אובייקטיבי-ענייני למתן מענק הביטחון התזונתי. זאת, מאחר שהסתמכות על מבחן ההכנסה מאפשרת חלוקה מהירה ויעילה של המענק לנזקקים בהסתייע ברשויות המקומיות ובמסד הנתונים שברשותן – והכל באופן שמייתר את הצורך בהגשתן של בקשות חדשות וקיומו של הליך לבחינתן. כמו כן הוסבר כי הזכאות לקבלת מענק הביטחון התזונתי תיקבע באופן אוטומטי לנזקקים העונים לדרישותיו של מסלול (1) או מסלול (2), ורק אלו שזכאותם נקבעת במסגרתו של מסלול (3) ידרשו להגיש בקשה עצמאית. אליבא דמשיבים, חלוקת המענק בהסתמך על אמות מידה אלו באה לספק את הצורך החברתי לבצע את חלוקת המענק מהר ככל שניתן כדי להבטיח ביטחון תזונתי למשפחות מוחלשות בצלו של משבר הקורונה אשר פקד את המדינה.

6.

לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

7.

אמות המידה שנקבעו ביחס לחלוקת מענק הביטחון התזונתי מצויות בליבת סמכויותיהן של רשויות המדינה כחלק מקביעת מדיניות חברתית-כלכלית וחלוקת המשאבים הציבוריים. בכל אלו נתון בידי רשויות המדינה המוסמכות שיקול דעת רחב במיוחד. כפועל יוצא מכך, התערבותנו בכגון דא נעשית במשורה: התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים במיוחד בהם מדובר בהחלטת רשות שלטונית שנפגמה בפגם היורד לשורש העניין, כדוגמת הפלייה פסולה, שקילת שיקולים זרים וחוסר סבירות קיצוני (ראו, למשל: בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל , פ"ד נג(5) 459, 497 (1999); בג"ץ 5035/92 הקרן לגאולת קרקע שליד מדרשת ארץ ישראל קדומים נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (1993) ). דברים אלו נכונים במיוחד כאשר עסקינן בצעדי חירום אשר נבחרו על מנת להתמודד עם הרעוֹת שכפתה עלינו מגפת הקורונה (ראו, למשל: בג"ץ 2589/20 לשכת רואי חשבון בישראל נ' ממשלת ישראל , פסקה 8 (30.4.2020); בג"ץ 3008/20 עמותת הרצליה למען תושביה נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 5 21.6.2020) ). העותרת לא הצליחה להצביע על פגם כאמור. יתרה מכך: אמות המידה לחלוקת המענק שבו עסקינן הותאמו למצבם הכלכלי של הנזקקים. מדובר במדיניות שלטונית סבירה לחלוטין, דבר הנכון גם לגבי מנגנון היישום של אמות המידה האמורות.

8.

באשר לטענה המייחסת לכנסת מניע פסול בחקיקת התיקון לחוק יסוד: משק המדינה – טענה חוקתית זו נטענה בעלמא מבלי להניח תשתית משפטית לביסוסה; וברמה העובדתית, במקרה דנן ממילא לא הובהר כיצד ניתן להתחקות אחר כוונתו וכוונתה של כל חבר כנסת וכל חברת כנסת אשר הצביעו בעד התיקון. ברי הוא אפוא כי הדרך שבה הוגשה העתירה, כמו גם השיהוי שחל בהגשתה בסוף שנת התקציב, אינם מאפשרים – וממילא אינם מצדיקים – ביקורת חוקתית.

9.

העתירה נדחית אפוא בזאת. העותרת תשלם למשיבים הוצאות המשפט בסך כולל של 4,000 ₪, אשר יחולק שווה-בשווה בין המשיבים 5-1 (2,000 ₪) לבין המשיבה 6 (2,000 ₪).

10.

משנדחתה העתירה, נדחות עמה גם בקשות ההצטרפות להליך כצד וכידיד בית המשפט, אשר הונחו על שולחננו ביום 7.1.2021 וביום 1.3.2021.