בג"ץ 9051/96 פריד אברהם פריצי נ. היועמ"ש

בחלקה העיקרי של העתירה מבוקש צו שיורה ליועץ המשפטי לממשלה "לנקוט את האמצעים הנדרשים על מנת להפסיק מיידית את כהונתו של חבר הכנסת פרופ' אמנון רובינשטיין כיו"ר חבר הנאמנים של המכללה למינהל, בהיותה נגועה בניגוד עניינים". עוד מבקש העותר לחייב את היועץ המשפטי לממשלה "להורות ולהנחות את חברי הכנסת להימנע מלכהן כחברי הנהלה או כראשי עמותות המתוקצבות ונתמכות מכספי תקציב המדינה".

לא ראינו מקום להוציא צו על תנאי בגין אף אחד משני ראשיה של העתירה. שאלת כהונתם של חברי הכנסת במוסדות ובגופים ציבוריים נדונה בוועדת האתיקה של הכנסת. ביום 10.12.96 פירסמה הוועדה החלטה בה פורטו המיגבלות המוטלות על חבר הכנסת, על-פי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א1951-. בהחלטה נקבע, כי "אין מניעה לכך שחברי הכנסת יכהנו בתפקידי ניהול במוסדות וגופים ציבוריים, בהתנדבות וללא תמורה, גם אם גופים ומוסדות אלה מקבלים תמיכה מתקציב המדינה או מתקציבה של רשות ממשל כלשהי", ובלבד שבמילוי תפקידיהם האמורים יפעלו במסגרת המיגבלות הקבועות בחוק החסינות. עוד נקבע, שכדי שלא תיווצר מראית עין של אפשרות לניגוד עניינים, הרי ש"מעתה ואילך לא יעסוק חבר הכנסת במסגרת פעולתו ההתנדבותית בגוף או במוסד ציבורי, בהופעה, ייצוג, ניהול משא-ומתן או פעילות שתדלנית, בין בע"פ ובין בכתב, בפני רשות ממשל".

העותר לא שיכנע אותנו בקיום טעמים המצדיקים לאסור על חברי הכנסת, מכול וכול, לכהן כראשי או כחברי הנהלה בעמותות מתוקצבות או נתמכות. בעצם מעורבותם של חברי כנסת בפעילותם של עמותות וגופים ציבוריים אין פסול. במיגבלות שנקבעו בחוק החסינות ובהחלטתה של ועדת האתיקה יש כדי לסלק חשש שחבר הכנסת יפעל בתפקידו האמור תוך אפשרות קרובה וממשית לניגוד עניינים בין תפקידו לבין חובת נאמנותו כחבר הכנסת.

בדברים אלה, המתייחסים לחלק השני (הכללי) של העתירה, יש משום מענה גם לחלקה הראשון (הספציפי). חזקה על המשיב 2 (חבר הכנסת אמנון רובינשטיין), כי במילוי תפקידו כיושב ראש חבר הנאמנים של המיכללה למינהל בתל-אביב הריהו פועל ויפעל תוך הימנעות מודעת מכל מצב המעלה אפשרות ממשית של ניגוד עניינים, על-פי הוראות חוק החסינות והנחיות ועדת האתיקה של הכנסת. העותר ניתלה בעמדות שביטא המשיב 2 בהיותו שר החינוך והתרבות, ועם מינויו לתפקידו הנוכחי בחבר הנאמנים של המכללה למינהל, וזאת בטרם פורסמה החלטתה האמורה של ועדת האתיקה. אך העותר לא הניח כל תשתית לחששותיו הנטענים, שהמשיב 2 נהג או נוהג בניגוד להוראות חוק החסינות או הנחיות ועדת האתיקה.

מטעמים אלה הננו מחליטים לדחות העתירה.