בג"ץ 9054/99 משה כהן נ. עיריית אשדוד

העותר הגיש לממונה על הארנונה בעירית אשדוד השגה על חיוב בתשלום ארנונה כללית בגין נכס המצוי ברחוב עזרא 4 באשדוד. על-פי האמור בעתירה, הנכס האמור רשום על שם אביו של העותר, אך העותר מתגורר בו. ביום 13.12.99 נדחתה ההשגה. בהודעת הדחיה שנשלחה לעותר, צויין כי ניתן לערור על ההחלטה בתוך 30 יום. העותר לא ערר על ההחלטה, אלא הגיש ביום 20.12.99 את העתירה שבפנינו, בה מבקש הוא כי נורה על ביטול החיוב בארנונה בגין הנכס האמור.

כפי שנמסר לעותר בהודעתו של מנהל הארנונה, היה עליו להעלות את טענותיו נגד החלטת הממונה בפני וועדת ערר, שהחלטתה נתונה אף היא לערעור, הכל כאמור בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976 והתקנות שהותקנו מכוחו. כדי להשיג על החיוב בתשלום הארנונה, על העותר לילך בדרך שהתווה המחוקק. הכלל הוא שבית-משפט זה אינו מעניק סעד כאשר יש בידי העותר לקבל את מבוקשו במקום אחר. כאן פתוחה היתה הדרך בפני העותר לפנות לוועדת הערר ולאחריה להגיש ערעור לבית-המשפט המוסמך, והיה עליו למצות הליכים אלה. נוסיף עוד כי מן הראוי שתינתן לעותר אפשרות להגיש את עררו כעת, על-אף חלוף הזמן מאז הוגשה עתירה זו.

טענותיו הנוספות של העותר, לעניין חברת הגבייה שמעסיקה המשיבה ודרך פעולתה, אינן מראות על פניהן עילה למתן הסעד המבוקש, שכן אלה טענות כלליות שנטענו ללא פירוט מספיק. אם מבקש העותר את התערבותו של בית-משפט זה עליו להגיש עתירה חדשה בה יפרט תשתית מתאימה למתן הסעד המבוקש על-ידו.

אשר על כן העתירה נדחית.