בג"ץ 9067/18 לואיזה מרקריאן נ. רשות האוכלוסין וההגירה

השופט מ' מזוז:

1.

העותרת היא אזרחית רוסיה, בתה של אזרחית ישראל שהתגיירה. בחודש ינואר 2018 הגיעה העותרת לישראל וקיבלה אשרת תייר למשך 3 חודשים, אשר הוארכה בהמשך עד לחודש ינואר 2019. במהלך שהותה בארץ התגיירה העותרת והגישה בקשה לשנות את מעמדה מתיירת לעולה. ביום 9.12.2018 דחתה המשיבה את בקשתה של העותרת תוך שנקבע שהגיור שעברה אינו מוכר לצורך קבלת מעמד בישראל והעותרת התבקשה לעזוב את הארץ תוך שבוע ימים (להלן: החלטת המשיבה ).

2.

נוכח החלטת המשיבה הוגשה עתירה זו. במסגרת העתירה ביקשה העותרת כי בית המשפט יורה למשיבה לקבל את בקשתה להתאזרחות. טענתה המרכזית הייתה כי היא זכאית לאזרחות מכוח חוק השבות, התש"י-1950, בהתחשב בכך שהתגיירה בקהילה יהודית מוכרת. לצד זאת ביקשה העותרת כי יינתן צו ביניים האוסר על המשיבה לגרשה מישראל עד למתן פסק דין בעתירה.

3.

ביום 24.12.2018 ניתן בעתירה סעד ארעי המונע את הוצאת העותרת מחוץ לישראל. נקבע כי הסעד הארעי יישוב ויישקל לאחר קבלת תגובה מקדמית מטעם המשיבה.

4.

בתגובתה המקדמית טענה המשיבה כי בקשתה של העותרת לקבלת תעודת עולה סורבה נוכח העובדה שהגיור שעברה אינו מוכר בישראל לצורך קבלת מעמד. עם זאת, נוכח פסק הדין בבג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' משרד הפנים (31.3.2016), נמצא כי יש לבחון את הגיור לגופו טרם קבלת החלטה, וזאת מבלי שהוכרעה השאלה האם בית הדין הספציפי בו טענה העותרת כי התגיירה נחשב כקהילה יהודית מוכרת. נוכח האמור, החליטה המשיבה להחזיר את עניינה של העותרת לבחינה מחודשת ונשלח לה מכתב בו התבקשה להמציא לבחינת המשיבה כל מסמך רלבנטי בדבר גיורה הנטען. לטענת המשיבה, בנסיבות אלה כאשר צפויה להתקבל החלטה חדשה בבקשת העותרת, התייתרה העתירה במתכונתה הנוכחית ודינה להימחק. כן התחייבה המשיבה שלא להרחיק את העותרת מישראל עד 30 ימים לאחר שתינתן החלטה חדשה בעניינה.

5.

נוכח האמור, העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק.

העותרת תהא רשאית להמשיך ולשהות בישראל עד חלוף 60 ימים מיום מתן החלטה חדשה בעניינה על ידי המשיבה.

אין צו להוצאות.