בג"ץ 908/06 תומר צוקר נ. שר הבטחון

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.עניינה של העתירה בקשת העותר להורות למשיבים להעניק לו את הטיפולים הרפואיים הדרושים לו כשהוא מסופח לר"ם 2 (יחידה לטיפולים רפואיים) ולא לקבלם כשהוא מוצב ביחידתו. עוד ביקש העותר כי המשיבים יעלו את עניינו לוועדה רפואית שכן לטענתו הוא איננו כשיר לשירות בטחון. לצורך בחינת הבקשה אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. ביום 20.12.05 פנה ב"כ העותר למדור בקרה ופניות במפקדת קצין רפואה הראשי בבקשה להסדיר לעותר טיפול רפואי המתאים לבעייתו האורתופדית וכן לקבוע כי הטיפול יינתן במתקן שיאפשר לו להגיע לטיפול בלא שמצבו הרפואי יוחמר יותר. כמו כן, ביקש ב"כ העותר כי העותר יועמד בפני ועדה רפואית לקביעת כשרותו הרפואית לשירות בטחון שכן לטענתו אין הוא כשיר לשירות צבאי לפחות באופן זמני. ביום 28.12.05 פנה העותר בפעם נוספת למדור בקרה ופניות. ביום 28.12.05 השיב מדור הפניות לב"כ עותר כי העותר הועבר להמשך טיפול באשפוז יום אורטופדי לשם ביצוע פיזוטרפיה אמבולטורית וכי במידה והעותר מתקשה להגיע לטיפולים, באפשרותו להתאשפז אשפוז מלא לצורך קבלת המשך הטיפול. ביום 2.1.06 שב ב"כ העותר ופנה למדור בקרה ופניות בבקשה כי העותר יוחזר לטיפולים שוטפים ועל העברתו מחדש מיחידתו לר"ם 2 וכן להעמדתו בפני ועדה רפואית לקביעת כושרו הבריאותי לשירות בטחון. למכתב זה צורפו אסמכתאות בדבר מצבו הרפואי של העותר. ביום 10.1.06 אישר ב"כ העותר במכתב את קבלת המכתב מיום 28.12.05 וציין כי העותר הוצב בחזרה ביחידתו וכי הוא לא הובא עדיין בפני ועדה רפואית. למען שלמות התמונה יצוין כי העותר נבדק על ידי רופא ביום 26.12.05 וכן על ידי רופא מומחה ביום 18.1.06 ושני הרופאים קבעו כי על העותר לשוב ליחידתו ולשרת ככל חייל למעט קבלת פטורים משמירות לתקופה קצובה. העתירה שבכותרת הוגשה ביום 29.1.06. לאחר הגשת העתירה, הגיעו הצדדים להסדר לפיו רופא מומחה יבחן את מצבו הרפואי של העותר וכן יתייחס לכשירותו לתפקד ביחידה.

2.לטענת העותר הגשת העתירה היתה מוצדקת שכן הסעד העיקרי שהתבקש על ידי העותר היה העמדתו לפני ועדה רפואית שתקבע את כשירותו הרפואית לשירות בטחון. לטענותיו, כל פניותיו אל המשיבים להעמידו לפני ועדה רפואית העלו חרס, והמענה הבודד שניתן לפנייתו, מיום 28.12.06, לא כלל התייחסות עניינית לבקשתו. עוד נטען על ידו כי בעקבות העתירה העותר הוזמן לבדיקת כשירותו הרפואית, ומכאן, לטענתו, הגשת העתירה היא שהניע את המשיבים לשנות את עמדתם. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם דין העתירה להידחות משני טעמים עיקריים. ראשית , לטענתם, הלכה למעשה העותר לא קיבל את מבוקשו. המשיבים מבהירים כי אמנם לאחר הגשת העתירה הופנה העותר למומחה רפואי נוסף והועלה לוועדה רפואית שהורידה את פרופילו הצבאי, אולם הוא לא קיבל את מבוקשו הממשי – סיפוח לר"מ 2 וקביעה כי אינו כשיר לשירות בטחון. שנית , לטענת המשיבים, העותר לא מיצה את כלל האפשרויות אשר עמדו בפניו טרם פנה לקבלת סעד מבית המשפט. לפי הנטען, העותר לא פנה כדין לפוקד המוסמך לבחון בקשות להבאת נבדקים לבדיקה נוספת בפני ועדה רפואית. חלף זאת, העותר פנה למדור בקרה ופניות במפקדת קצין הרפואה הראשי. יתרה מכך, גם בפניותיו למוקד הפניות לא מסר העותר את המסמכים הנדרשים לבחינת הסוגיה ולא הכשיר את הקרקע לבחינת מצבו כנדרש. רק ביום 2.1.06 צירף העותר לפנייתו את המסמכים הרפואיים הנדרשים לצורך בקשתו בדבר העמדתו לפני ועדה רפואית. לטענת המשיבים, העתירה הוגשה פחות מ-30 יום מאז צירף לראשונה מסמכים רפואיים וטרם קיבל העותר מענה ממדור פניות על מכתביו האחרונים ומבלי שפנה כלל לפוקד אשר מוסמך על פי דין לטפל בבקשתו לבוא לפני ועדה רפואית.

3.לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. בנסיבות העניין, יש ממש בטענת המשיבה כי העותר לא מיצה את מלוא ההליכים לקבלת מבוקשו טרם הגשת העתירה. למותר לציין כי רשויות הצבא אחראיות לרווחתם ולשלומם של חייליו. ברי כי מכוח אחריותם זו, על הגורמים המוסמכים הפועלים מטעמו לבחון כל תלונה של חייל בעניין מצבו הרפואי ולהעניק לו את הטיפול ההולם. כמו כן, כאשר הדבר נדרש, יש להפנות את החייל לוועדה רפואית אשר תבחן את כושרו לשרת בצבא. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון גם את העובדה כי הצבא הינו גוף גדול ומורכב אשר נדרש להקצות את משאביו באופן מושכל.

בהקשר זה, יש להבחין לדעתי בין שתי סוגיות שונות; טיפול בבעייתו הרפואית של החייל וטיפול בבקשתו להביאו לפני ועדה רפואית לצורך קביעת כשירותו לשרת בצבא. מניעת טיפול הולם בבעיה בריאותית עשויה להצדיק עתירה תוך פרק זמן קצר לבית המשפט הגבוה לצדק, שכן בהעדר טיפול כאמור עשויים להיגרם לחייל נזקים בלתי הפיכים. לעומת האמור, אין להציב רף אשר לפיו על רשויות הצבא מוטלת החובה לדאוג להביא כל חייל המבקש זאת לפני ועדה רפואית תוך פרק זמן קצר. דרישה זו אינה מעשית וספק אם הרשויות המוסמכות יוכלו לעמוד בה. בנסיבות המקרה דנן, כפי שתוארו לעיל, אין לומר שהטיפול בבעייתו הרפואית של העותר היה בלתי סביר. כאמור, העותר נבדק על די רופאים בשתי הזדמנויות שונות. במכתב מיום 28.12.05 אף הוצע לו כי יתאשפז אשפוז מלא. יש לזכור כי לכל אורך התקופה קיבל העותר טיפול רפואי אמבולטורי. יחד עם זאת, בנסיבות העניין יש יסוד סביר להניח כי הגשת העתירה אכן זרזה במשהו את הבאתו של העותר לפני וועדה רפואית. כמו כן, גם אם העותר לא קיבל את מלוא הסעד שביקש, קרי שחרור ארעי משירות צבאי, הרי שהוא קיבל חלק מהסעד שהתבקש, קרי הבאתו לפני ועדה רפואית והורדת הפרופיל הצבאי שלו. במצב דברים זה, אין עילה לדחות את הבקשה אולם השיקולים אותם מניתי לעיל יקרינו על שיעור ההוצאות. לפיכך אני מורה כי המשיבה תישא בהוצאות העותר בסך של 3,000 ₪ בלבד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.