בג"ץ 91/21אנימלס נ. משרד החקלאות ופיתוח הכפר - יחידת התביעות

1.

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות במסגרת העתירה שבכותרת.

2.

ואלה בקצרה העובדות הרלוונטיות לענייננו: ביום 6.1.2021 הגישה העותרת, עמותת אנימלס הפועלת להגנת בעלי-חיים, עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה ביקשה להורות למשיב, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ליתן טעם מדוע לא ייתן את החלטתו בתיקי החקירה ביחס לארבע תלונות אותן הגישה בקשר עם התעללות לכאורה בדגים בבריכות דגים, בניגוד לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994: (1) תלונה מס' 8479 (להלן: התלונה הראשונה ); (2) תלונה מס' 8539 (להלן: התלונה השנייה ); (3) תלונה מס' 9286 (להלן: התלונה השלישית ); (4) תלונה מס' 10276 (להלן: התלונה הרביעית ). עוד התבקש המשיב לנמק מדוע לא ישיב לפניותיה שבמוקד העתירה, ויקבע נהלי עבודה ברורים באשר למתן מענה לפניות ופרקי זמן מוגדרים להכרעה בתיקי חקירה ויפרסמם.

3.

ביום 10.3.2021 הגיש המשיב את תגובתו המקדמית לעתירה בגדרה טען כי ביום 15.12.2020, קרי עוד בטרם הוגשה העתירה שבכותרת, הוחלט על סגירת תיקי החקירה ביחס לתלונה הראשונה ולתלונה השנייה. יחד עם זאת, הוסיף המשיב וציין כי בהתחשב במתכונת העבודה המצומצמת עקב התפשטות הקורונה ולנוכח מצוקת כוח האדם ועומס העבודה שנוצר כתוצאה מכך, לא עלה בידיו לשלוח את ההודעות על סגירת התיקים כאמור בסמוך למועד מתן ההחלטה, ובסופו של יום הודעה על כך נשלחה אך ביום 8.3.2021. בנסיבות אלה טען המשיב כי העתירה התייתרה בעניינן של תלונות אלה ומשכך דינה להידחות.

4.

בכל הנוגע לתיקי החקירה בגין התלונה השלישית והתלונה הרביעית, טען המשיב, כי תיקים אלה עודם מצויים בטיפולה של הלשכה המשפטית במשרד החקלאות, והחלטה בעניינן צפויה להתקבל בשלושת החודשים הקרובים. נוכח האמור, ביקש המשיב להגיש הודעה מעדכנת לבית המשפט עם קבלת ההחלטה בתיקים אלה. מכל מקום, המשיב טען כי על אף שבכוונתו לפעול לקבלת החלטה בתיקים אלה מוקדם ככל האפשר, הרי שבניגוד לנטען בעתירה, הוא אינו חורג ממסגרת הזמנים הקבועה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1202 ("משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום") (להלן: הנחיית היועמ"ש ). באשר לסעד הנוגע לקביעת נהלי עבודה ביחס למתן מענה לפניות ופרקי זמן מוגדרים להכרעה בתיקי חקירה, טען המשיב כי הוא פועל בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות. לפיכך, לעמדת המשיב אין הוא נדרש לקבוע נהלים מעבר לאמור בעניין זה.

5.

בהודעת עדכון מיום 19.7.2021, ציין המשיב כי ביום 8.7.2021 התקבלה החלטה על סגירת תיק החקירה גם ביחס לתלונה השלישית, ועל כן טען כי גם דין העתירה בעניינה להידחות. באשר לתיק החקירה ביחס לתלונה הרביעית, הודיע המשיב כי הוא עדיין מצוי בטיפולה של מחלקת התביעות, וטרם נתקבלה בו החלטה. המשיב חזר והדגיש כי בהתאם להנחיית היועמ"ש, טרם חלף המועד למתן החלטה בתיק החקירה הנוגע לתלונה הרביעית, ומכל מקום החלטה בתיק צפויה להתקבל בתוך פרק הזמן הקבוע בהנחיה. נוכח האמור טען המשיב כי דין העתירה להידחות אף בעניינו של תיק החקירה ביחס לתלונה הרביעית.

6.

נוכח האמור לעיל, הודיעה העותרת כי משניתן הסעד המבוקש במרבית תיקי החקירה, היא מסכימה למחיקת העתירה, תוך שהדגישה כי היא עומדת על כך שייפסקו לטובתה הוצאות. העותרת טענה כי בטרם הגישה את העתירה פנתה במספר הזדמנויות למשיב, ואולם היא לא קיבלה מענה ענייני לפניותיה בדבר מעמדם של התיקים ומועד ההכרעה הצפוי בהם. עוד טענה העותרת כי המשיב לא הציג טעם המניח את הדעת מדוע נדרשו לו כשלושה חודשים להמציא את ההודעה על סגירת תיקי החקירה ביחס לתלונה הראשונה ולתלונה השנייה, וממילא הודעה זו הומצאה לידיה רק בעקבות הגשת העתירה.

7.

לטענת המשיב, העיכוב שחל בשליחת ההודעות על סגירת תיקי החקירה ביחס לתלונה הראשונה ולתלונה השנייה אינו מצדיק כשלעצמו פסיקת הוצאות לטובתה של העותרת, ובפרט בהתחשב בנסיבות החריגות המתוארות הקשורות בהתפשטות נגיף הקורונה. באשר לתיקי החקירה ביחס לתלונה השלישית ולתלונה הרביעית נטען כי על אף שבעת הגשת העתירה טרם התקבלה החלטה בעניינם, אין הצדקה לפסיקת הוצאות לחובתו וזאת משום שהוא לא חרג מפרקי הזמן הקבועים בהנחיית היועמ"ש לטיפול בתיקי חקירה מסוג זה.

8.

המבחנים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו זה מכבר בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994), שם נקבע כי יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים; האם נפל שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד.

9.

בענייננו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לפסוק הוצאות לטובת העותרת, וזאת אף מבלי להביע דעה בשאלת מועד ההכרעה בתיקי חקירה בסוגי העבירות מושא העתירה דנן. כזכור, אחד הסעדים שנתבקשו במסגרת העתירה שבכותרת הוא להורות למשיב ליתן טעם מדוע לא ישיב לפניותיה של העותרת בדבר התלונות שהגישה, וזאת לאחר שלא זכתה לקבל מענה ענייני בנוגע אליהן. כמפורט לעיל, החלטה בעניינם של תיקי החקירה ביחס לתלונה הראשונה ולתלונה השנייה התקבלה עוד ביום 15.12.2020, היינו בטרם הוגשה העתירה שבכותרת, כאשר הודעה על כך נמסרה לידי העותרת אך ביום 8.3.2021, בסמוך למועד בו הגיש המשיב את תגובתו המקדמית לעתירה. מכאן עולה כי העתירה – ולמצער רובה – הייתה נמנעת לו היה המשיב עונה לפניותיה של העותרת בעניין זה (ראו והשוו: בג"ץ 5632/21 עמותת אנימלס נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר , פיסקה 6 (23.12.2021)). ודוק, אי קבלת מענה ענייני על-אף פניות חוזרות ונשנות לרשות עשוי במקרים מסוימים להצדיק, כשלעצמו, את הגשת העתירה ואת חיוב המשיב בהוצאות. בענייננו, בנסיבות שבהן המשיב לא ענה לפניותיה של העותרת, הגשת העתירה הייתה מוצדקת מנקודת מבטה (ראו: בג"ץ 10239/03 זלצר נ' שר הפנים (30.5.2004); בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים , פיסקה 5 (21.4.2010); בג"ץ 6398/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר (15.8.2018)). אציין כי לא מצאתי בטענות המשיב הסבר מניח את הדעת המצדיק עיכוב של כשלושה חודשים במתן מענה לפניותיה של העותרת מאז ניתנה ההחלטה בעניין התלונה הראשונה והשנייה, וממילא לא עלה בידיו לסתור את ההנחה לפיה הגשת העתירה היא שהובילה לראשונה למתן התייחסות עניינית מטעמו בנוגע לתיקי החקירה, בפרט מקום בו התייחסותו ניתנה יומיים בלבד בטרם הוגשה תגובתו המקדמית לעתירה.

10.

נוכח האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעתירה הסתיימה זמן קצר לאחר הגשתה, ללא צורך בקיום דיון או בהגשת כתבי בי-דין נוספים מהותיים, ראיתי לחייב את המשיב בהוצאות העותרת בסך של 7,000 ש"ח.