פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
9107/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. אסתר רבינוביץ'
2. ולרי קרבנצ'קו
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים :
עו"ד איגור גלידר
בשם המשיבים :
עו"ד אביטל סומפולינסקי
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרים כי יינתן לעותר 2 (להלן: העותר) אשרת כניסה לישראל ואשרת עליה וכי העותרת 1 (להלן: העותרת) תוכר כיהודיה מלידה.
העותר הוא נכדה של העותרת מנישואיה הראשונים אשר נולד באוקראינה לאם אוקראינית. העותרת הינה ילידת אוקראינה אשר עלתה לארץ בשנת 1972, לאחר שנישאה בשנית לבעל יהודי. במסמכי הקליטה של העותרת נרשם שהיא נוצריה והיא נרשמה כיהודיה רק לאחר שעברה הליך של גיור בשנת 1980. לטענת העותרת, אמה הייתה יהודיה והיא נרשמה במסמכים הרשמיים בתור אוקראינית היות ואביה היה אוקראיני ובברית-המועצות רישום הלאום נעשה לפי האב.
בשנת 2003 פנה העותר לראשונה לנציגות ישראל בקייב וביקש לקבל מעמד של עולה. בקשתו סורבה היות והעותרת אינה יהודיה מלידה אלא מכוח גיור בלבד. העותר לא ערער או עתר כנגד החלטה זו.
ביום 13.1.04 הגישה העותרת בקשה למתן אשרת ביקור לעותר והבקשה סורבה מן החשש, כי העותר מתכוון להשתקע בארץ ולא יעזוב במועד. בבקשה זו לא ציינה העותרת כי העותר הינו זכאי חוק שבות וכי היא יהודיה מלידה. ביום 1.4.04 פנתה העותרת בשנית להענקת אשרת כניסה ורישיון ביקור לעותר. משרד הפנים (להלן: המשיב) השיב לבקשה וקבע, כי תונפק אשרת ביקור לעותר לאחר הפקדת עירבון על סך של 15,000 ש"ח והמצאת אישור בנוגע למקום עבודתו באוקראינה. ביום 10.6.04 דחה המשיב את בקשת העותרת לאחר שהנציגות הישראלית בקייב התרשמה כי לעותר אין עבודה קבועה ולאור החשש כי הוא מתכוון להשתקע בישראל. ביום 4.7.06 פנתה העותרת בשנית למשיב באמצעות בא-כוחה
וביקשה לאפשר לעותר לבקר בישראל על-מנת שיוכל להשתקע בה. בבקשה זו מציינת העותרת לראשונה כי הינה יהודיה מלידה ולכן העותר זכאי לעלות לארץ מכוח חוק השבות. ביום 16.10.06 סורבה בקשתה מן הטעם שהעותר מתכוון להשתקע בארץ ולא לבקר בה ומאחר והוא אינו זכאי לעלות לארץ מכוח חוק השבות.
באת-כוח המשיב טוענת, כי דינה של העתירה להדחות על סף משני טעמים עיקריים. ראשית, העתירה הינה כנגד סירוב המשיב ליתן לעותר אשרת ביקור בישראל, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), ולכן לעותרים עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית-המשפט לעניינים מנהליים. שנית, במידה והעותר מבקש לקבל מעמד של עולה מכוח חוק השבות ולטעון כי העותרת הינה יהודיה מלידה עליו להגיש בקשה מסודרת לנציגות ישראל בקייב בעניין ונכון לעת הזאת עתירתו מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים.
דין העתירה להדחות על הסף. בעניין הבקשה לאפשר לעותר לקבל אשרת ביקור בישראל, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי (ראו בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מז(2) 229, 240). בענייננו, היות ומדובר בהחלטה מכוח חוק הכניסה לישראל, על העותרים לפנות לבית-המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 5(1) ביחד עם סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט המינהליים, תש"ס-2000). מעבר לנדרש אציין כי לאור העובדה שהעותרת, בפנייתה למשיב ביום 4.7.06, ציינה במפורש שהיא מבקשת מתן אשרת ביקור לבנה על מנת "שייעשה עליה", נראה כי סירובו לאפשר את הביקור נובע מחשש כן לכך שהעותר לא יעזוב את ישראל בתום הביקור.
דין העתירה להדחות על הסף אף בכל הנוגע לבקשת העותרת להכיר בה כיהודיה מלידה ולהעניק לעותר אשרת עלייה, וזאת מחמת אי מיצוי ההליכים. כידוע, המבקש סעד מבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, כנגד החלטה של רשות מנהלית, חייב להקדים ולהעלות את השגותיו לפני אותה רשות (בג"ץ 549/83 דניאל ש' הופר נ' שר המשפטים , פ"ד לו(4) 24). בענייננו, העותר לא השיג על ההחלטה שלא לאשר לו לקבל מעמד של עולה משנת 2003. במידה והוא סבור כי הוא זכאי לקבל מעמד של עולה מכוח חוק השבות היות וסבתו הינה יהודיה מלידה הוא רשאי להגיש בקשה מסודרת לנציגות ישראל בקייב על-מנת שתדון בעניין.
אשר-על-כן, דין העתירה להידחות על הסף.
ניתן היום, כ"ז בטבת תשס"ז (17.1.07).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט