בג"ץ 9115/02 אהרן מלכיאל נ. מינהל מקרקעי ישראל בשם רשות הפיתוח

המשיב הגיש, לבית משפט השלום באשקלון, תובענה כנגד המבקש 1 בגין עבודות שביצע במקרקעין שבבעלות רשות הפיתוח. בית משפט השלום נתן, לבקשת המשיב, צו מניעה זמני שעיקרו איסור על המבקש 1 לבצע פעולות בניה במקרקעין ולהשתמש בו שימוש שאינו חקלאי (ובמיוחד למטרות של גן אירועים או משתלה). לאחר מכן הוחל צו המניעה הזמני גם על המבקשים 5-2, שצורפו לתובענה כנתבעים.

המשיב פנה לבית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, לזמן את המבקשים ולכוף עליהם בקנס או במאסר לציית לצו. בית המשפט דחה בקשות מטעם המבקשים לדחות את הדיון בבקשה, ולאחר דיון קבע כי המבקשים אכן הפרו את צו המניעה הזמני. לפיכך הוטל על כל אחד מן המבקשים לשלם קנס בסך של 5,000 ש"ח לכל יום נוסף בו יפרו את צו המניעה הזמני. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים.

כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מופנית הבקשה. בין היתר טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט קמא לדחות את מועד הדיון וההחלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. המבקשים סבורים כי בפני בית המשפט לא הוצגו די ראיות המצדיקות את פסיקתו. עוד הם טוענים, כי היה על בית המשפט לשמוע טיעונים וראיות לעניין גובה הקנס, ולאבחן בין המבקשים השונים בעניין זה. לשיטתם, החלטת בית המשפט משמעותה "עונש קולקטיבי" למבקשים כולם. לדעת המבקשים, צו המניעה הזמני לא היה בהיר.

דין הבקשה להידחות. כנגד המבקשים הוצא צו מניעה זמני. בית משפט השלום קבע, על יסוד התצהירים והעדויות שנשמעו בפניו, כי הצו הופר על-ידם. בנסיבות העניין הטיל בית המשפט על כל אחד מן המבקשים קנס בסך 5,000 ש"ח, לכל יום נוסף בו יפרו את הצו – ואין עילה להתערב בהחלטתו זו, בוודאי לא בערכאה שלישית. יצוין, כי משנדחו בקשות המבקשים לדחיית מועד הדיון, התקיים דיון בבקשה ובו יכולים היו הצדדים להעלות את כל טענותיהם, לרבות לעניין גובה הקנס. בכך נתמצתה זכותם.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.