בג"ץ 913-23 בג"ץ 913-23

השופט ח' כבוב:

עניינה של העתירה בטענות העותרת שנוגעות, ככל שניתן להבינן, להחלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים (בתיק מס' 1274542/2), והחלטת בית הדין הרבני האזורי באשקלון (בתיק מס' 1270660/9), שעניינן העברת משמורת בילדים מהעותרת למשיב 3.

ייאמר מיד כי דין העתירה, במתכונתה, להידחות על הסף נוכח הפגמים הרבים שנפלו בה, ובכללם העובדה כי העתירה לוקה בחוסר בהירות ובכוללניות, הן פן העובדתי הן בפן המשפטי, עד כדי כך שלא ניתן לבור את הבר מן התבן או את התבן מן הבר (ראו והשוו: בג"ץ 878/23 פרידמן נ' מדינת ישראל (01.02.2023)).

אף על פי כן, עיינו בהחלטות מושא העתירה ולא מצאנו כל עילה להתערבותנו. החלטת בית הדין הרבני האזורי התקבלה על יסוד חוות דעת מומחה, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לשטוח מלוא טענותיהם לפני קבלת חוות הדעת וגם לאחריה. בתוך כך, נדחתה טענת האם לפגיעה בקטינה על-ידי האב, הן על-ידי המומחה הן על-ידי בית הדין; תוך שהוער לגבי מועד התלונה שהגישה בעניין. על אף כל האמור, בית הדין הרבני האזורי לא הקל ראש בחשיבות שלום הילדים, וקבע תמיכה וביקורת למסוגלות ההורית של האם והאב. בנוסף לדרך הארוכה בה צעד בית הדין הרבני האזורי, גם בית הדין הרבני הגדול בירושלים, חרף היותו ערכאת ערעור, העביר תחת שבט ביקורתו בעיון רב את מכלול הטענות והעובדות, פן נפלה שגגה שעלולה להוביל לפגיעה בשלומם של קטינים. ברם, לא נמצאה כל עילה להתערבותו.

מסקנתנו זו מקבלת משנה תוקף, נוכח ההלכה המושרשת כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהחלטות כאמור מוגבלת למקרים בהם נפל בהחלטות פגם ממשי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (בג"ץ 176/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 14 (24.01.2023)). המקרה שלפנינו לא בא בקהלם של אותם מקרים.

העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא ראינו לעשות צו להוצאות.